ארכיון פוסטים עם התג "אפריל"

Goodbye to April and the family

יום שישי, 19 בפברואר, 2010 מאת: גיא

סיור בבית החולים

יום שני, 18 בינואר, 2010 מאת: גיא

היום השישי באמרילו (וואו איך שהזמן טס). יתכן שמאוד בקרוב נהפוך לאבאים ואלה הימים האחרונים כזוג חופשי. את הימים האחרונים העברנו בהמשך סידורים בדירה וקניות. הקנייה המשמעותית ביותר בינתיים היא כיסא תינוק לרכב(!). אני מוכרח לספר שאת הקנייה הזאת עשינו כמו אמריקאים אמיתיים – הגענו עם הקופון מהאינטרנט שמזכה ב $20 הנחה.

השיא של הימים האחרונים הוא ללא ספק היום. צהריים אכלנו עם אפריל במסעדת Jason's deli ותוך כדי קיבלנו טלפון מבית החולים – הם מזמינים אותנו לסיור המיוחל במחלקה. אנחנו מחכים לטלפון הזה כבר כמה ימים והוא הגיע ברגע הכי מושלם – אפריל הסכימה להצטרף אלינו לסיור. תודה לג'ורג'יה מסירקל שקישרה אותנו לבית החולים.
כבר מסוף המסדרון בקומה השלישית זיהתה אותנו המנהלת ותוך השענות על הדלפק סיננה: "אלה בטח הם". בנחמדות אמריקאית לקחה אותנו דרך המסדרונות והחדרים במחלקה והסבירה לנו את מהלך הלידה ואחריה. בית החולים הציבורי הזה נראה לא פחות טוב מבית חולים פרטי בארץ. נקי, מריח טוב, חדרים כמו בבית מלון, מיטות מוצעות סדינים ושמיכות, טלויזית LCD בכל חדר, אמבטיה צמודה. אבל למרות שהחדרים נראים פנויים לגמרי לא נוכל לקבל חדר לשהייה בלילה גם שניסיתי לבקש פעם נוספת. כנראה שנצטרך להשאיר את הקטנטנה לבדה בלילה בתינוקיה. התינוקיה נראית גם היא כמו 5 כוכבים: כשאנחנו היינו היו כשלושה אנשי סגל ושלושה תינוקות.
חדרי הלידה מאובזרים לא פחות. מיטת לידה תהייה מוצבת במרכז החדר, בארון יש את כל מה שצריך תינוק כשהוא נולד, אחרי הלידה יוצאת מהקיר מיטה זוגית גדולה ובעצם היולדת נמצאת בחדר הזה כל זמן השהות שלה בבית החולים.
שאלנו את כל השאלות שלנו: על הצמיד הנוסף, החדר הפרטי שנוכל לשהות בו עם התינוקת (אם כי לא למשך הלילה), מה צריך להביא איתנו ביום הלידה ואם מותר לצלם ומתי.
אפריל החליטה שהלידה תהיה ביום חמישי. בביטחון גמור היא סיפרה לנו שהיא ידעה לנחש במדוייק מתי תלד בפעמים הקודמות ולכן אין סיכוי שהיא טועה בעניין הזה. המנהלת צחקה בביטול ואמרה שאפריל מקצוענית אבל לא עד כדי כך… גם אם הלידה תהיה ביום חמישי או ביום אחר עכשיו זה נראה ממש מוחשי. זה ממש עומד לקרות – כל יום.
אי אפשר לומר שאפריל נפתחה או יש שיפור ממשי ביחסים שלנו, היא פשוט כזו, קרה, לא מחבקת, לא ממציאה נושאים לשיחה, שותקת כשאין לה מה לומר ומשאירה אותנו נבוכים. השתיקות האלה איתה במסעדה גורמות לי להרגיש לא נוח ואני מייד מנסה למצוא על מה אפשר בכל זאת לשוחח. אבל אולי בכל זאת נשלח לה כרטיס ברכה בקריסמס הבא. ההרגשה עכשיו הרבה יותר טובה מלפני כמה ימים.

סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים

הכירות עם אמרילו

יום חמישי, 14 בינואר, 2010 מאת: רואי

לא ישנו טוב, בגלל המיטה המשונה והחימום המרעיש והמייבש. כשאכלנו ארוחת בוקר קלה קבלנו את הסמס המיוחל מאפריל, שאנחנו יכולים לבוא אחרי 10. לא ענינו. סיימנו לאכול, נסענו לקנות שובר מתנה בספא שידענו שהיא אוהבת מאליס, אמא של אפריל. בכלל, אליס היא זאת שמעבירה אינפורמציה ומתַקשרת בכל הסיפור. הוספנו גם פרחים שהגיעו קומפלט עם האגרטל והמים. משונה. הגענו לבית של אפריל. אליס פתחה לנו את הדלת בחיבוק, לרגלה נצמד גֵ'בּ הקטן בין השנתיים וחצי (נראה בן ארבע, בלי להגזים!!). אפריל בקושי קמה לכבודנו, ולא בגלל הבטן הגדולה, ונענתה לחיבוקנו בחיבוק רפוי. אליס הזמינה אותנו לשולחן המטבח, שם היא תפרה שמיכה במכונת התפירה. היה צריך לחלוב מאפריל התיחסות לדברים. קשה לה לישון, כי היא רגילה לישון על הבטן. היא מרגישה את התינוק(ת) מספר פעמים ביום, ביחוד אחרי שהיא שותה משהו קר. יש לה גם התכווצויות מספר פעמים ביום, אך לא כואבות מדי בינתיים. יש גם פתיחה ומחיקה חלקית של צואר הרחם. אפריל ספרה לנו שבבית החולים שלנו יש תינוקיה, ולא בטוח שנקבל חדר. נכון לאתמול התפוסה שם היתה מלאה. כמו כן כנראה רק אחד מאתנו יקבל צמיד כניסה לתינוקיה, אלא אם נפול על משמרת עם אחיות אדיבות במיוחד. לעומתנו, אפריל תזכה לחדר: בבית החולים שלנו היולדת מוכנסת לחדר לידה, שם גם מתבצעת ההתאוששות, והיא נשארת שם עד השיחרור לאחר יממה. התינוק יכול להיות עם היולדת בחדר, אך כמובן שבמקרה שלנו זה יהיה שונה. חוץ מהיולדת, ומי שיש לו חדר, מגרשים את כולם בלילה מהמחלקה. לא ברור איך זה יהיה. לפחות זה יהיה רק יממה, כך שנאלץ להתמודד. אם יתרחש משהו מיוחד, כמו אשפוז ארוך יותר, נאלץ להתארגן שם בהתאם. צפינו שסירקל, סוכנות הפונדקאות, יסגרו את כל הפינות האלה, אבל הם סמכו על אפריל שתעשה את זה. נראה קצת חובבני וזאת הרגשה לא נוחה. אין לנו גב חזק מסירקל, והקור שנושב מאפריל לא מקל על המצב. הנחמות שלנו: זה הולך להגמר כנראה מאד מהר, מבחינה רפואית הכל תקין, ואמא של אפריל תעזור לנו. היא אפילו הציעה לעשות איתנו סיבוב קניות לקראת הלידה, מה שיכול להיות מאד נחמד.
פרנק, בעלה של אפריל, הביא טייק אווי והזמין אותנו להצטרף. אחרי האוכל אפריל עשתה סימנים של "אני צריכה להביא את הילדים מביה'ס" ואנחנו עזבנו.
הרושם היה קשה, ולקח לי זמן להרגע. בזמן הביקור, כל רגע היתה לי ההרגשה שאליס תגיד לנו משהו בסגנון "אל תתיחסו לאפריל, היא תמיד כזו" או "ההורמונים שלה גורמים לה להיות אנטיפתית, אל תקחו את זה אישית". אבל לא. ההתיחסות של אפריל לא השתנתה גם כששיחקנו עם ג'ב החמוד. היא פשוט ישבה שם, אכלה שוקולד הרשי ולא כבדה אותנו. גם בת הדודה של פרנק שקפצה עם ילדתה הקטנה והחבר, לא התענינה בנו. מה אפריל ספרה להם שגרם להם להתיחס אלינו כמו אוויר? האם אלו הבדלי תרבות? קשה לי להאמין. כבר פגשנו אמריקאים בעבר.

עכשיו החל מסע-סקר של שלושה מרכזי צריכה מרכזיים: וולמארט, טרגט, ובייביז-אַר-אַס. חפשנו גם ציוד תינוקות (כבר צריך להכין תיק לחדר לידה) וגם דברים שיאפשרו לנו לגור בדירה שלנו בצורה יותר מתקבלת. בין הקניות המשמעותיות: מנורת עמידה 150 ואט (8$), כי פשוט כל כך חשוך אצלנו. מד לחות שאמור למדוד כמה משפיע ה-humidifier (איך אומרים את זה בעברית?). המסקנה: ההומידיפייר עושה הרבה רעש, מעט לחות. הוא יוחזר אחר כבוד לטרגט. או לוולמארט. הכל כבר מתערבב לנו. שעון קיר (מי שמכיר אותנו יודע שזה אלף-בית) וקומקום (מי מוכן לשתות ממכונת הקפה המגעילה עם השערות שהשאירו לנו במטבח…)

בין לבין קפצנו למסעדת לוגן. מה שמיוחד שם (בעינינו) הוא שמפצחים בוטנים ומפזרים את הקליפות העבות על הרצפה כמו קופים, וגם כמות החמאה והשמנת שהם מוסיפים לתפו"א ולעוף. כמובן נזכרנו ב-refill האמריקאי המפורסם של הקולה.

פלאש באק למה שהיה אתמול: כשהגענו עם המכונית משדה התעופה, התגלתה העיר כפי שהיא… הרבה מאד בתים אחד ליד השני, כל אחד עם גראז' וחצר אחורית, וכבישים מאד רחבים בניהם. לי זה היה מוזר בהתחלה, אבל גיא רגיל עוד מימי מגוריו באמריקה בתור ילד. מכיון שזו אינה עיר שאפשר לסרוק ברגל כמו ניו יורק או טורונטו, חשבנו שהמקום הנכון להתחיל יהיה הקניון. הקניון עצמו לא הכיל שום חנות מעניינת, אבל בעוברנו בין החנויות שמענו מישהי מדברת עברית. אלה היו שתי בחורות צעירות שעבודות במכירת מוצרי שיער במה שנקרא בעגה "לעבוד בעגלות". הרבה ישראלים צעירים עושים את זה בכל רחבי ארה"ב וחוסכים ככה כסף. יש עוד שתי עגלות בקניון הזה, ובסה"כ מספר מסוים של חבר'ה ישראלים. אחרי החלפת חוויות וסיפור חיים על-רגל-אחת (הבטחנו לבוא להראות להן את התינוק) החלפנו טלפונים. הטלפון מהם לא אחר לבוא, ושבי, המעסיק הישראלי, הזמין אותנו לארוחת ערב שבת אצלם בבית. נחמד! נספר על זה עוד בהמשך.

בעל הבית שלנו, קני, מאד חביב, מנסה לעזור, אם כי קצת מבולבל ולא מתמצא (הוא אמר לנו בעבר שיש בדירה אינטרנט לוויני. יש דבר כזה?)

דלי בוטנים

דלי בוטנים

קופים

קופים

כמה שמנת

כמה שמנת!

אפריל – שבוע 20

יום שישי, 25 בספטמבר, 2009 מאת: גיא

סוף סוף אינפורמציה ויזואלית מטקסס.

אפריל - שבוע 20

אפריל - שבוע 20

April in NYC

יום שבת, 23 במאי, 2009 מאת: רואי

This post is in English for the sake of our American friends!

We were really excited to finally meet April, out carrier. Since we have very strong embryos (see posts from the last few days), of which we are very proud, our embryos transfer was set to Monday morning ("day 5" after the conception, as opposed to "day 3" on which embryos are transferred if they might not make it till day 5). She arrived yesterday night, because you can't tell in advance if the transfer is going to be on day 3 or 5. So today she was free to hang out with us in New York, and actually this was our first meeting. We wanted to have brunch together, and reserved a table at the park in Chelsea, but poor April was still exhausted from a whole day of flying (why did she have to stop in three different airports on her way from Texas to La Guardia?) and after injecting herself the shot she fell asleep. Ok, brunch was converted to lunch, and we went to the Grand Central Station to pick her up.

In the busiest place in New York, in the middle of the main hall of the station, there she stood, exactly as we remembered from the pictures she had sent (besides the fact that I thought she had black hair which is wrong). It was one of those moments that you don't know exactly what to say, because we talked a lot until now, both in skype and on the phone, but the real meeting is different. So we headed of to the restaurant, not without a quick glance at Times Square. Since April hasn't been to New York before, it was a chance to show some of the most amazing places in the world (to our taste, at least).

After a fashionable delay we got to the restaurant, and got a table outside under the trees. What we got from April as a present is the cutest book called And Tango Makes Three which tells the true story of a gay penguin couple in the New York zoo who got an egg donation(!) and raised a baby by themselves. Very touching. We gave April a Michal Negrin artifact and an Israel photo album.

We talked about how April went through "the process" until now, how she copes with the medications, her cute and funny kids, and the plans for the future. We're so lucky to have such a charming carrier. Wandering about Chelsea market, the piers and West Village.

Roi Guy April

Roi Guy April

We dropped April back in Grand Central to go back to her hotel in Bridgeport, CT, (April, did you find your way easily around there?) and took another train to Riverdale, to visit Ron and Greg, and their kids Tomer and Elinor. I really enjoyed being there. As family, they seemed very peaceful and harmonic. The kids are so cute and fun to be with, behave really well (i don't know many 8 year old children so polite, giving attention and creative). And of course Greg and Ron are really lovely we learned a lot from talking to them. It's amazing how bringing children to the world changed in only the past eight years since they had theirs. We are all going to meet up again in their summer vacation in Tel Aviv!

Tomer

Tomer

Elinor, Greg

Elinor, Greg

לופרון

יום רביעי, 8 באפריל, 2009 מאת: גיא

הבנות כבר לוקחת תרופות לבקרת הריון מזה זמן ועכשיו הגיע הזמן לזריקות. אפריל הודתה בפנינו שאחד הדברים שהיא הכי פוחדת מהם בתהליך הוא זריקות של תרופת ה-Lupon. הזריקות ממשיכות את פעולתן של הגלולות ואמורות לדכא את בלוטת יותרת-המוח. בנוסף התרופות עוזרות בסנכרון המחזורים של שתי הבנות.

במסגרת "יריד אביב" שהתקיים בצ'ק פויינט רואי קנה לאפריל מזרק ענק ממולא שוקולד. את המזרק המתוק ארזנו בתוך קופסא עם פצפצים ושלחנו באמצעות שרות EMS לטקסס. אחרי 11 יום של הרפתקאות בדרכים, 15 ש"ח המזרק ו- 65 ש"ח המשלוח הגיעה ליעדה בשעה טובה ומוצלחת חבילת ההפתעה.

cimg7199thumbnail