ארכיון פוסטים מהקטגוריה "ולד"

Visiting NICU

יום חמישי, 4 בפברואר, 2010 מאת: גיא

Today Dana was checked for PKU. We took advantage of the visit in BSA and said hi to Lesley, Alecia, Patty and Philip.
Few more pictures from today are here. Also we got our complimentary birth certificate

Lesley holding Dana

Nurse Lesley holding Dana

birth certificate

birth certificate

בוקר טוב דנה

יום חמישי, 28 בינואר, 2010 מאת: גיא

ביקור אצל רופא הנשים – שבוע 37

יום רביעי, 20 בינואר, 2010 מאת: רואי

הפוסט משתחרר לציבור באיחור של שבוע.

ביקור שגרתי (שבועי) אצל ד"ר הופקינז במרכז "Panhandle OBGYN" ברחוב Wallace מספר 7620.

פחדנו שאפריל תבקש ממנו זרוז (induction) מיידי, כי היא דברה בעבר, חצי בצחוק חצי ברצינות, על "Membrane Stripping". נמאס לה קצת מההריון הזה. היא כל הזמן אומרת שהיא רוצה שזה כבר יגמר, ושהיא הולכת לעשות עבודות בית שיזרזו את הלידה.

אחרי איחור של כשעה הוכנסנו לחדר הבדיקות. האחות משמשה את הבטן של אפריל והצמידה מוניטור דופלר. שמענו את הלמות לבה של הפצפונת, כ140 לדקה. זה היה נעים.

עוד המתנה. נכנס ד"ר הופקינז. דברנו על זה שזרוז  אינו מומלץ (יש!) כי למרות שרוב הסיכויים שהילדה כבר מוכנה, יש סיכוי שהריאות שלה עדיין לא מפותחות. הוא דימה את מצב הריאה לשתי זכוכיות רטובות שנצמדות אחת לשניה. צריך להחליק אותן הצידה כדי להפריד בניהן, והפרדה ישירה דורשת יותר מאמץ.

יצאנו מהחדר, הוא בדק את אפריל, ואח"כ סיפר לנו שהם החליטו שצריך לעשות זרוז, אבל עוד שבוע.

מצד אחד, כדאי לחכות להבשלת העוברונית.

מצד שני, עם פתיחה של 4 ס"מ (כמו שבוע שעבר) יש יותר סיכוי של לידה מהירה מחוץ לביה"ח.

לכן הוא אמר שצריך לעשות פשרה, וזה אומר זרוז ביום ג' הבא בשעה חמש בבוקר, כלומר 38 שבועות.

הזרוז יתבצע בעזרת פיטוצין. כששאלתי את אפריל אם זה מה שהיא רוצה (ידענו מראש שזה עלול להפוך את הלידה לכואבת יותר) הוא אמר שיש תפיסה מוטעית שפיטוצין מקשה על הלידה. הוא אמר שפיטוצין זה חומר שמופרש במוח בכל מקרה. הוא "יוצא מהמערכת" אחרי 15 דקות, אבל מתחיל את הלידה, שהגוף לא התחיל בצורה טבעית.

כנראה הרבה לידות, לפחות בארה"ב, מתוזמנות היטב ע"י הרופאים, מה שמסביר מעט תינוקות בתינוקיה בזמן החג (יום ב, חג מרטין לותר קינג) ובימים הראשונים של כל שבוע.

ביום ג' כבר נהיה אבאים!!!

דר הופקינז

ד"ר הופקינז

תמונות מביתנו הקט

יום שלישי, 19 בינואר, 2010 מאת: גיא

סיור בבית החולים

יום שני, 18 בינואר, 2010 מאת: גיא

היום השישי באמרילו (וואו איך שהזמן טס). יתכן שמאוד בקרוב נהפוך לאבאים ואלה הימים האחרונים כזוג חופשי. את הימים האחרונים העברנו בהמשך סידורים בדירה וקניות. הקנייה המשמעותית ביותר בינתיים היא כיסא תינוק לרכב(!). אני מוכרח לספר שאת הקנייה הזאת עשינו כמו אמריקאים אמיתיים – הגענו עם הקופון מהאינטרנט שמזכה ב $20 הנחה.

השיא של הימים האחרונים הוא ללא ספק היום. צהריים אכלנו עם אפריל במסעדת Jason's deli ותוך כדי קיבלנו טלפון מבית החולים – הם מזמינים אותנו לסיור המיוחל במחלקה. אנחנו מחכים לטלפון הזה כבר כמה ימים והוא הגיע ברגע הכי מושלם – אפריל הסכימה להצטרף אלינו לסיור. תודה לג'ורג'יה מסירקל שקישרה אותנו לבית החולים.
כבר מסוף המסדרון בקומה השלישית זיהתה אותנו המנהלת ותוך השענות על הדלפק סיננה: "אלה בטח הם". בנחמדות אמריקאית לקחה אותנו דרך המסדרונות והחדרים במחלקה והסבירה לנו את מהלך הלידה ואחריה. בית החולים הציבורי הזה נראה לא פחות טוב מבית חולים פרטי בארץ. נקי, מריח טוב, חדרים כמו בבית מלון, מיטות מוצעות סדינים ושמיכות, טלויזית LCD בכל חדר, אמבטיה צמודה. אבל למרות שהחדרים נראים פנויים לגמרי לא נוכל לקבל חדר לשהייה בלילה גם שניסיתי לבקש פעם נוספת. כנראה שנצטרך להשאיר את הקטנטנה לבדה בלילה בתינוקיה. התינוקיה נראית גם היא כמו 5 כוכבים: כשאנחנו היינו היו כשלושה אנשי סגל ושלושה תינוקות.
חדרי הלידה מאובזרים לא פחות. מיטת לידה תהייה מוצבת במרכז החדר, בארון יש את כל מה שצריך תינוק כשהוא נולד, אחרי הלידה יוצאת מהקיר מיטה זוגית גדולה ובעצם היולדת נמצאת בחדר הזה כל זמן השהות שלה בבית החולים.
שאלנו את כל השאלות שלנו: על הצמיד הנוסף, החדר הפרטי שנוכל לשהות בו עם התינוקת (אם כי לא למשך הלילה), מה צריך להביא איתנו ביום הלידה ואם מותר לצלם ומתי.
אפריל החליטה שהלידה תהיה ביום חמישי. בביטחון גמור היא סיפרה לנו שהיא ידעה לנחש במדוייק מתי תלד בפעמים הקודמות ולכן אין סיכוי שהיא טועה בעניין הזה. המנהלת צחקה בביטול ואמרה שאפריל מקצוענית אבל לא עד כדי כך… גם אם הלידה תהיה ביום חמישי או ביום אחר עכשיו זה נראה ממש מוחשי. זה ממש עומד לקרות – כל יום.
אי אפשר לומר שאפריל נפתחה או יש שיפור ממשי ביחסים שלנו, היא פשוט כזו, קרה, לא מחבקת, לא ממציאה נושאים לשיחה, שותקת כשאין לה מה לומר ומשאירה אותנו נבוכים. השתיקות האלה איתה במסעדה גורמות לי להרגיש לא נוח ואני מייד מנסה למצוא על מה אפשר בכל זאת לשוחח. אבל אולי בכל זאת נשלח לה כרטיס ברכה בקריסמס הבא. ההרגשה עכשיו הרבה יותר טובה מלפני כמה ימים.

סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים

הכירות עם אמרילו

יום חמישי, 14 בינואר, 2010 מאת: רואי

לא ישנו טוב, בגלל המיטה המשונה והחימום המרעיש והמייבש. כשאכלנו ארוחת בוקר קלה קבלנו את הסמס המיוחל מאפריל, שאנחנו יכולים לבוא אחרי 10. לא ענינו. סיימנו לאכול, נסענו לקנות שובר מתנה בספא שידענו שהיא אוהבת מאליס, אמא של אפריל. בכלל, אליס היא זאת שמעבירה אינפורמציה ומתַקשרת בכל הסיפור. הוספנו גם פרחים שהגיעו קומפלט עם האגרטל והמים. משונה. הגענו לבית של אפריל. אליס פתחה לנו את הדלת בחיבוק, לרגלה נצמד גֵ'בּ הקטן בין השנתיים וחצי (נראה בן ארבע, בלי להגזים!!). אפריל בקושי קמה לכבודנו, ולא בגלל הבטן הגדולה, ונענתה לחיבוקנו בחיבוק רפוי. אליס הזמינה אותנו לשולחן המטבח, שם היא תפרה שמיכה במכונת התפירה. היה צריך לחלוב מאפריל התיחסות לדברים. קשה לה לישון, כי היא רגילה לישון על הבטן. היא מרגישה את התינוק(ת) מספר פעמים ביום, ביחוד אחרי שהיא שותה משהו קר. יש לה גם התכווצויות מספר פעמים ביום, אך לא כואבות מדי בינתיים. יש גם פתיחה ומחיקה חלקית של צואר הרחם. אפריל ספרה לנו שבבית החולים שלנו יש תינוקיה, ולא בטוח שנקבל חדר. נכון לאתמול התפוסה שם היתה מלאה. כמו כן כנראה רק אחד מאתנו יקבל צמיד כניסה לתינוקיה, אלא אם נפול על משמרת עם אחיות אדיבות במיוחד. לעומתנו, אפריל תזכה לחדר: בבית החולים שלנו היולדת מוכנסת לחדר לידה, שם גם מתבצעת ההתאוששות, והיא נשארת שם עד השיחרור לאחר יממה. התינוק יכול להיות עם היולדת בחדר, אך כמובן שבמקרה שלנו זה יהיה שונה. חוץ מהיולדת, ומי שיש לו חדר, מגרשים את כולם בלילה מהמחלקה. לא ברור איך זה יהיה. לפחות זה יהיה רק יממה, כך שנאלץ להתמודד. אם יתרחש משהו מיוחד, כמו אשפוז ארוך יותר, נאלץ להתארגן שם בהתאם. צפינו שסירקל, סוכנות הפונדקאות, יסגרו את כל הפינות האלה, אבל הם סמכו על אפריל שתעשה את זה. נראה קצת חובבני וזאת הרגשה לא נוחה. אין לנו גב חזק מסירקל, והקור שנושב מאפריל לא מקל על המצב. הנחמות שלנו: זה הולך להגמר כנראה מאד מהר, מבחינה רפואית הכל תקין, ואמא של אפריל תעזור לנו. היא אפילו הציעה לעשות איתנו סיבוב קניות לקראת הלידה, מה שיכול להיות מאד נחמד.
פרנק, בעלה של אפריל, הביא טייק אווי והזמין אותנו להצטרף. אחרי האוכל אפריל עשתה סימנים של "אני צריכה להביא את הילדים מביה'ס" ואנחנו עזבנו.
הרושם היה קשה, ולקח לי זמן להרגע. בזמן הביקור, כל רגע היתה לי ההרגשה שאליס תגיד לנו משהו בסגנון "אל תתיחסו לאפריל, היא תמיד כזו" או "ההורמונים שלה גורמים לה להיות אנטיפתית, אל תקחו את זה אישית". אבל לא. ההתיחסות של אפריל לא השתנתה גם כששיחקנו עם ג'ב החמוד. היא פשוט ישבה שם, אכלה שוקולד הרשי ולא כבדה אותנו. גם בת הדודה של פרנק שקפצה עם ילדתה הקטנה והחבר, לא התענינה בנו. מה אפריל ספרה להם שגרם להם להתיחס אלינו כמו אוויר? האם אלו הבדלי תרבות? קשה לי להאמין. כבר פגשנו אמריקאים בעבר.

עכשיו החל מסע-סקר של שלושה מרכזי צריכה מרכזיים: וולמארט, טרגט, ובייביז-אַר-אַס. חפשנו גם ציוד תינוקות (כבר צריך להכין תיק לחדר לידה) וגם דברים שיאפשרו לנו לגור בדירה שלנו בצורה יותר מתקבלת. בין הקניות המשמעותיות: מנורת עמידה 150 ואט (8$), כי פשוט כל כך חשוך אצלנו. מד לחות שאמור למדוד כמה משפיע ה-humidifier (איך אומרים את זה בעברית?). המסקנה: ההומידיפייר עושה הרבה רעש, מעט לחות. הוא יוחזר אחר כבוד לטרגט. או לוולמארט. הכל כבר מתערבב לנו. שעון קיר (מי שמכיר אותנו יודע שזה אלף-בית) וקומקום (מי מוכן לשתות ממכונת הקפה המגעילה עם השערות שהשאירו לנו במטבח…)

בין לבין קפצנו למסעדת לוגן. מה שמיוחד שם (בעינינו) הוא שמפצחים בוטנים ומפזרים את הקליפות העבות על הרצפה כמו קופים, וגם כמות החמאה והשמנת שהם מוסיפים לתפו"א ולעוף. כמובן נזכרנו ב-refill האמריקאי המפורסם של הקולה.

פלאש באק למה שהיה אתמול: כשהגענו עם המכונית משדה התעופה, התגלתה העיר כפי שהיא… הרבה מאד בתים אחד ליד השני, כל אחד עם גראז' וחצר אחורית, וכבישים מאד רחבים בניהם. לי זה היה מוזר בהתחלה, אבל גיא רגיל עוד מימי מגוריו באמריקה בתור ילד. מכיון שזו אינה עיר שאפשר לסרוק ברגל כמו ניו יורק או טורונטו, חשבנו שהמקום הנכון להתחיל יהיה הקניון. הקניון עצמו לא הכיל שום חנות מעניינת, אבל בעוברנו בין החנויות שמענו מישהי מדברת עברית. אלה היו שתי בחורות צעירות שעבודות במכירת מוצרי שיער במה שנקרא בעגה "לעבוד בעגלות". הרבה ישראלים צעירים עושים את זה בכל רחבי ארה"ב וחוסכים ככה כסף. יש עוד שתי עגלות בקניון הזה, ובסה"כ מספר מסוים של חבר'ה ישראלים. אחרי החלפת חוויות וסיפור חיים על-רגל-אחת (הבטחנו לבוא להראות להן את התינוק) החלפנו טלפונים. הטלפון מהם לא אחר לבוא, ושבי, המעסיק הישראלי, הזמין אותנו לארוחת ערב שבת אצלם בבית. נחמד! נספר על זה עוד בהמשך.

בעל הבית שלנו, קני, מאד חביב, מנסה לעזור, אם כי קצת מבולבל ולא מתמצא (הוא אמר לנו בעבר שיש בדירה אינטרנט לוויני. יש דבר כזה?)

דלי בוטנים

דלי בוטנים

קופים

קופים

כמה שמנת

כמה שמנת!

הכנות אחרונות

יום שני, 4 בינואר, 2010 מאת: גיא

תוצרת טקסס 1978

תוצרת טקסס 1978

זהו אנחנו אוטוטו טסים לאמריקה. הימים האחרונים יהיו מוקדשים לסידורים, אריזת המזודות, קורס הכנה ללידה ופרידות מחברים ומשפחה. ההתרגשות גדולה והתוכנית היא כזו:
– טיסה לטורנוטו, קנדה. (יום ראשון, חצות וחמישים – כלומר מוצא"ש)
– להתחתן בטקס צנוע בערייה.
– לטוס לאמרילו, טקסס.
– להסתדר בבית השכור עם האינטרנט הלוויני.
– להעביר את הזמן עד שיקראו לנו לחדר לידה.
– לחשוב על שם מתאים לתינוקת
– לידה
– לא לישון
– להוציא לתינוקת מסמכים (דרכון, תעודת זהות)
– לא לישון
– לחזור לארץ
– לא לישון
-…

* אפשר ללחוץ על התמונה ולשחק ב SpeakAndSpell

בקרוב…

יום חמישי, 17 בדצמבר, 2009 מאת: גיא

כרזה סופרמן ורוד

כרזה סופרמן

הפונדקאות בחדשות!

יום שבת, 12 בדצמבר, 2009 מאת: גיא

הערב שודרה כתבה בחדשות סוף השבוע עם אשרת קוטלר (ערוץ 10). ינון מילס הצליח ב-9 דקות להכיר לנו שני זוגות הומואים. זוג אחד כבר חזר לארץ עם תאומות והאחר באמצע הדרך. קצת קשה לי עם הכותרת של אשרת קוטלר – כמעט בנשימה אחת מנסה לגעת בכל הנקודות גם יחד:

  • על ההומואים שלאחרונה מצאו פתרון פונדקאות בחול לעומת אימוץ או הבאת ילד משותף עם אישה;
  • על כך שלאחרונה פורסם שאולי יאפשרו להומואים לעבור תהליך פונדקאות בארץ;
  • האם אפשר לגדול בלי אמא;
  • ומהן ההשלכות של הורות גברית.

למרות שהפתיחה של קוטלר מאולצת משהו ומנסה בכח לדחוס את כל הנושאים לתוך 9 דקות תמימות, הסרט העשוי ברגישות מתאר בצורה מצויינת את התהליך ושווה צפייה. מצחיקות במיוחד הדודות זקנות שמסכמות במשפט אחד את התאוריה שלהן על הנושא.

דירה ורב באמרילו

יום רביעי, 25 בנובמבר, 2009 מאת: רואי

אתמול סגרנו עם בעל דירה באמרילו לתקופת הלידה. מקווים שהכל יהיה בסדר כי הבנאדם לא משתמש במייל, אף פעם לא שלח פאקס בין ארצות, ונראה שכאילו הפעם האחרונה שהשתמשו בבנין הדירות שלו היתה במאה התשע עשרה.

בית הכנסת באמרילו

בית הכנסת באמרילו

יצרנו קשר עם גבאי ביה"כ של אמרילו. מסתבר שהקהילה היהודית שם, שמנתה אלפי משפחות בעבר, מונה כיום 65 משפחות. רוב היהודים שהגיעו לאמרילו בעבר היו סוחרים. התחלף דור ורוב היהודים פנו למקצועות חפשיים והיגרו הלאה.
הטענה שלו, שאותה אנחנו כבר מכירים, היא שלפי הגישה היהודית הרפורמית הילדים שלנו יהיו יהודים ולא יהיה צורך לגיירם. כמובן שהגישה לא מספקת אותנו בגלל שמשרד הפנים לא דוגל בשיטה הזאת, לכן הוא יבדוק עם הרב של דאלאס איך כדאי להתקדם.
בנוסף יש שני רופאים שיכולים לעשות ברית אם יוולד בן.