ארכיון פוסטים מהקטגוריה "בדיקות הריון"

ביקור אצל רופא הנשים – שבוע 37

יום רביעי, 20 בינואר, 2010 מאת: רואי

הפוסט משתחרר לציבור באיחור של שבוע.

ביקור שגרתי (שבועי) אצל ד"ר הופקינז במרכז "Panhandle OBGYN" ברחוב Wallace מספר 7620.

פחדנו שאפריל תבקש ממנו זרוז (induction) מיידי, כי היא דברה בעבר, חצי בצחוק חצי ברצינות, על "Membrane Stripping". נמאס לה קצת מההריון הזה. היא כל הזמן אומרת שהיא רוצה שזה כבר יגמר, ושהיא הולכת לעשות עבודות בית שיזרזו את הלידה.

אחרי איחור של כשעה הוכנסנו לחדר הבדיקות. האחות משמשה את הבטן של אפריל והצמידה מוניטור דופלר. שמענו את הלמות לבה של הפצפונת, כ140 לדקה. זה היה נעים.

עוד המתנה. נכנס ד"ר הופקינז. דברנו על זה שזרוז  אינו מומלץ (יש!) כי למרות שרוב הסיכויים שהילדה כבר מוכנה, יש סיכוי שהריאות שלה עדיין לא מפותחות. הוא דימה את מצב הריאה לשתי זכוכיות רטובות שנצמדות אחת לשניה. צריך להחליק אותן הצידה כדי להפריד בניהן, והפרדה ישירה דורשת יותר מאמץ.

יצאנו מהחדר, הוא בדק את אפריל, ואח"כ סיפר לנו שהם החליטו שצריך לעשות זרוז, אבל עוד שבוע.

מצד אחד, כדאי לחכות להבשלת העוברונית.

מצד שני, עם פתיחה של 4 ס"מ (כמו שבוע שעבר) יש יותר סיכוי של לידה מהירה מחוץ לביה"ח.

לכן הוא אמר שצריך לעשות פשרה, וזה אומר זרוז ביום ג' הבא בשעה חמש בבוקר, כלומר 38 שבועות.

הזרוז יתבצע בעזרת פיטוצין. כששאלתי את אפריל אם זה מה שהיא רוצה (ידענו מראש שזה עלול להפוך את הלידה לכואבת יותר) הוא אמר שיש תפיסה מוטעית שפיטוצין מקשה על הלידה. הוא אמר שפיטוצין זה חומר שמופרש במוח בכל מקרה. הוא "יוצא מהמערכת" אחרי 15 דקות, אבל מתחיל את הלידה, שהגוף לא התחיל בצורה טבעית.

כנראה הרבה לידות, לפחות בארה"ב, מתוזמנות היטב ע"י הרופאים, מה שמסביר מעט תינוקות בתינוקיה בזמן החג (יום ב, חג מרטין לותר קינג) ובימים הראשונים של כל שבוע.

ביום ג' כבר נהיה אבאים!!!

דר הופקינז

ד"ר הופקינז

הכירות עם אמרילו

יום חמישי, 14 בינואר, 2010 מאת: רואי

לא ישנו טוב, בגלל המיטה המשונה והחימום המרעיש והמייבש. כשאכלנו ארוחת בוקר קלה קבלנו את הסמס המיוחל מאפריל, שאנחנו יכולים לבוא אחרי 10. לא ענינו. סיימנו לאכול, נסענו לקנות שובר מתנה בספא שידענו שהיא אוהבת מאליס, אמא של אפריל. בכלל, אליס היא זאת שמעבירה אינפורמציה ומתַקשרת בכל הסיפור. הוספנו גם פרחים שהגיעו קומפלט עם האגרטל והמים. משונה. הגענו לבית של אפריל. אליס פתחה לנו את הדלת בחיבוק, לרגלה נצמד גֵ'בּ הקטן בין השנתיים וחצי (נראה בן ארבע, בלי להגזים!!). אפריל בקושי קמה לכבודנו, ולא בגלל הבטן הגדולה, ונענתה לחיבוקנו בחיבוק רפוי. אליס הזמינה אותנו לשולחן המטבח, שם היא תפרה שמיכה במכונת התפירה. היה צריך לחלוב מאפריל התיחסות לדברים. קשה לה לישון, כי היא רגילה לישון על הבטן. היא מרגישה את התינוק(ת) מספר פעמים ביום, ביחוד אחרי שהיא שותה משהו קר. יש לה גם התכווצויות מספר פעמים ביום, אך לא כואבות מדי בינתיים. יש גם פתיחה ומחיקה חלקית של צואר הרחם. אפריל ספרה לנו שבבית החולים שלנו יש תינוקיה, ולא בטוח שנקבל חדר. נכון לאתמול התפוסה שם היתה מלאה. כמו כן כנראה רק אחד מאתנו יקבל צמיד כניסה לתינוקיה, אלא אם נפול על משמרת עם אחיות אדיבות במיוחד. לעומתנו, אפריל תזכה לחדר: בבית החולים שלנו היולדת מוכנסת לחדר לידה, שם גם מתבצעת ההתאוששות, והיא נשארת שם עד השיחרור לאחר יממה. התינוק יכול להיות עם היולדת בחדר, אך כמובן שבמקרה שלנו זה יהיה שונה. חוץ מהיולדת, ומי שיש לו חדר, מגרשים את כולם בלילה מהמחלקה. לא ברור איך זה יהיה. לפחות זה יהיה רק יממה, כך שנאלץ להתמודד. אם יתרחש משהו מיוחד, כמו אשפוז ארוך יותר, נאלץ להתארגן שם בהתאם. צפינו שסירקל, סוכנות הפונדקאות, יסגרו את כל הפינות האלה, אבל הם סמכו על אפריל שתעשה את זה. נראה קצת חובבני וזאת הרגשה לא נוחה. אין לנו גב חזק מסירקל, והקור שנושב מאפריל לא מקל על המצב. הנחמות שלנו: זה הולך להגמר כנראה מאד מהר, מבחינה רפואית הכל תקין, ואמא של אפריל תעזור לנו. היא אפילו הציעה לעשות איתנו סיבוב קניות לקראת הלידה, מה שיכול להיות מאד נחמד.
פרנק, בעלה של אפריל, הביא טייק אווי והזמין אותנו להצטרף. אחרי האוכל אפריל עשתה סימנים של "אני צריכה להביא את הילדים מביה'ס" ואנחנו עזבנו.
הרושם היה קשה, ולקח לי זמן להרגע. בזמן הביקור, כל רגע היתה לי ההרגשה שאליס תגיד לנו משהו בסגנון "אל תתיחסו לאפריל, היא תמיד כזו" או "ההורמונים שלה גורמים לה להיות אנטיפתית, אל תקחו את זה אישית". אבל לא. ההתיחסות של אפריל לא השתנתה גם כששיחקנו עם ג'ב החמוד. היא פשוט ישבה שם, אכלה שוקולד הרשי ולא כבדה אותנו. גם בת הדודה של פרנק שקפצה עם ילדתה הקטנה והחבר, לא התענינה בנו. מה אפריל ספרה להם שגרם להם להתיחס אלינו כמו אוויר? האם אלו הבדלי תרבות? קשה לי להאמין. כבר פגשנו אמריקאים בעבר.

עכשיו החל מסע-סקר של שלושה מרכזי צריכה מרכזיים: וולמארט, טרגט, ובייביז-אַר-אַס. חפשנו גם ציוד תינוקות (כבר צריך להכין תיק לחדר לידה) וגם דברים שיאפשרו לנו לגור בדירה שלנו בצורה יותר מתקבלת. בין הקניות המשמעותיות: מנורת עמידה 150 ואט (8$), כי פשוט כל כך חשוך אצלנו. מד לחות שאמור למדוד כמה משפיע ה-humidifier (איך אומרים את זה בעברית?). המסקנה: ההומידיפייר עושה הרבה רעש, מעט לחות. הוא יוחזר אחר כבוד לטרגט. או לוולמארט. הכל כבר מתערבב לנו. שעון קיר (מי שמכיר אותנו יודע שזה אלף-בית) וקומקום (מי מוכן לשתות ממכונת הקפה המגעילה עם השערות שהשאירו לנו במטבח…)

בין לבין קפצנו למסעדת לוגן. מה שמיוחד שם (בעינינו) הוא שמפצחים בוטנים ומפזרים את הקליפות העבות על הרצפה כמו קופים, וגם כמות החמאה והשמנת שהם מוסיפים לתפו"א ולעוף. כמובן נזכרנו ב-refill האמריקאי המפורסם של הקולה.

פלאש באק למה שהיה אתמול: כשהגענו עם המכונית משדה התעופה, התגלתה העיר כפי שהיא… הרבה מאד בתים אחד ליד השני, כל אחד עם גראז' וחצר אחורית, וכבישים מאד רחבים בניהם. לי זה היה מוזר בהתחלה, אבל גיא רגיל עוד מימי מגוריו באמריקה בתור ילד. מכיון שזו אינה עיר שאפשר לסרוק ברגל כמו ניו יורק או טורונטו, חשבנו שהמקום הנכון להתחיל יהיה הקניון. הקניון עצמו לא הכיל שום חנות מעניינת, אבל בעוברנו בין החנויות שמענו מישהי מדברת עברית. אלה היו שתי בחורות צעירות שעבודות במכירת מוצרי שיער במה שנקרא בעגה "לעבוד בעגלות". הרבה ישראלים צעירים עושים את זה בכל רחבי ארה"ב וחוסכים ככה כסף. יש עוד שתי עגלות בקניון הזה, ובסה"כ מספר מסוים של חבר'ה ישראלים. אחרי החלפת חוויות וסיפור חיים על-רגל-אחת (הבטחנו לבוא להראות להן את התינוק) החלפנו טלפונים. הטלפון מהם לא אחר לבוא, ושבי, המעסיק הישראלי, הזמין אותנו לארוחת ערב שבת אצלם בבית. נחמד! נספר על זה עוד בהמשך.

בעל הבית שלנו, קני, מאד חביב, מנסה לעזור, אם כי קצת מבולבל ולא מתמצא (הוא אמר לנו בעבר שיש בדירה אינטרנט לוויני. יש דבר כזה?)

דלי בוטנים

דלי בוטנים

קופים

קופים

כמה שמנת

כמה שמנת!

הסרט "אמרנו שלא בוכים"

יום שני, 21 בדצמבר, 2009 מאת: רואי
אמרנו שלא בוכים

אמרנו שלא בוכים

 

אתמול הקרינו את הסרט "אמרנו שלא בוכים" בערוץ 2. למי שכניסה להריון לא היתה מובנת מאליה, מי שיש לו חברים או בני משפחה שמתקשים או התקשו להכנס להריון (אצלנו כל התשובות נכונות) – הסרט מרגש ורגיש ומעורר הזדהות. מומלץ.

ללחוץ על התמונה.

שני שלישים

יום שלישי, 24 בנובמבר, 2009 מאת: רואי

אל תתעסק עם אישה בהריון – היא מושפעת מהורמונים. זה כנראה נכון גם לגבר "בהריון". מה שהכימיקלים עושים בגוף של אפריל (ובמוח שלה) הלחץ עושה אצלי. אני נהיה (עוד יותר) מיזנתרופ, חסר סבלנות (למשפחה, לקולגות), נוטה לרגשנות, שלא לומר דרמה-קווין (מילים מהשורש ע.ל.ב עלו לא פעם על שפתותי או במיילים שלי) רואה שחורות, וחושש. חושש לא רק מהטריויאלי – הכל יעבור בשלום? איך זה ישפיע על גיא ועלי? – אלא גם מהאזוטרי: איך נעביר את השהות בטקסס עם פונדקאית שכבר מספר חודשים לא דיברנו איתה? איך הלידה עצמה תעבור איתה? האם בכלל נפגוש אותה לפני הלידה? האם זה שהיא מסתגרת מפנינו זה בגלל שהיא זוממת משהו? המחשבות זורמות למרות הסכר הלוגי שעונה תשובות: אין לה מה לזמום, היא מתנהגת ככה בגלל שהיא מטורללת מההורמונים, אתה לא איש פחות טוב רק בגלל שלא הצלחת להעביר חווית הריון נעימה עם הפונדקאית שלך. אולי בכלל רוב הזוגות המפונדקים חווים חוויה קשה, אבל לא מספרים, מה שיוצר רושם של "פונדקאות זאת חוויה מדהימה!".

אנחנו בני-מזל. אספנו סביבנו חבורה של אנשים, מקסימים ומרשימים, שהולידו או מנסים להוליד. בעזרתם מקבלים פרספקטיבה. כמעט כולם חוו כשלונות צורבים או חוויות קשות. חלק חוו טראומה מאימוץ כושל. חלק בילו זמן מאד ממושך בחיפוש אחר הפונדקאית המושלמת, או תורמת הביצית המתאימה. הרבה מחברינו עברו הרבה נסיונות הפריה לא מוצלחים. אצלנו, מרגע שהתגבשנו, הכל הלך במהלך אחד. אמנם עברנו הפלה טבעית של עובר אחד מתוך תאומים, אבל על זה כבר התגברנו (כנראה).

היה יכול להיות מרגיע ונעים להרגיש את פעימות הלב של התינוקי דרך עור הבטן המתוח או לראות איך הוא בועט בעצבנות, ולצייד את הבית בשלל ציוד תינוקי. במקום זה אנחנו עסוקים בדברים אחרים לגמרי. ציוד לבית אין עדיין בשביל מה לאסוף, כי עדיין לא מובטח לנו שיותַר לנו לשכור את הדירה לתקופה נוספת. מקווים שזה יסגר בימים הקרובים. מה שאנחנו כן עושים זה ממלאים טבלאות אקסל ארוכות עם רשימות של מטלות: טפסים שצריך לזכור למלא, לתרגם, לחתום בעזרת נוטריון ו/או אפוסטיל (תמיד לומדים דברים חדשים), מתי צריך לשלוח את החלטת בית המשפט האמריקאי לקונסוליה הישראלית בניו יורק, איך גורמים להם לשרת אותנו למרות שיש קונסוליה גם בטקסס ולמרות שמשרד הפנים בירושלים עובד בקצב-צב, איך גורמים להם לשלוח לנו את הדרכון הישראלי בלי נוכחות פנים-אל-פנים, איזו חברה מסייעת (תמורת X כסף) לזרז את הבירוקרטיה של הוצאת הדרכון האמריקאי שיגיע תוך כמה ימים במקום כמה שבועות (נשמע קצת "חאפר" לאזניים ישראליות, אבל זה חוקי ועובד באמריקה), מי יגייר? מי יהיה איתנו בבית המשפט? האם לשכור דירה לא מרוהטת באמרילו (ולדאוג לרהיטים בעצמנו) או חדר קטן במלון? זה קצה של קרחון מיותר שנשכח אחרי שנחזור לארץ.

בביקור אצל אבינועם ואבישי וילדיהם היה נורא כיף. הילדים ממש חמודים. הבית נעים. הם דברו על זה שהם מרגישים כאילו מסביבם יש איזו הילה של עשיית טוב, מעורבות, קהילתיות, הבנה, והייתי אפילו אומר אהבה. וכל זה התחיל בזכות הילדים. הרגשתי כמה אני רחוק משם: רוצה לצלוח את החודשים הקרובים, ולא מעניינים אותי אנשים מסביב.

בביקור אצל ערן ואילן וגם אצל תמיר וסיון למדנו הרבה על ציוד תינוקות ועל איך לחתל, למשוח ישבנים, לסטרלז, להאכיל, ועוד כל מיני דברים שלא באים באופן טבעי לפרימאט מצוי. לאט-לאט אני יוצא מהציניות. מסכים "למדוד" מִנְשַׂארִי, ולזכור איזה סוג סימילאק צריך.

תמונות אולטרסאונד ישנות חדשות

יום רביעי, 11 בנובמבר, 2009 מאת: גיא

אפריל הפתיעה אותנו. בתיבת הדואר נחה לה מעטפה עם עשרות תמונות אולטרסאונד מהבדיקות שהתבצעו מתחילת ההריון. 

אולטרסאונד שבוע 22

יום שישי, 9 באוקטובר, 2009 מאת: גיא
אולטרסאונד שבוע 22

אולטרסאונד שבוע 22

אולטרסאונד שבוע 22

אולטרסאונד שבוע 22

14dp5dt hCG=3157

יום שני, 8 ביוני, 2009 מאת: רואי

מי שלא מבין: זה סבבה

11dp5dt

יום שישי, 5 ביוני, 2009 מאת: גיא

עדכון רמת ההורמונים של אפריל – 734

Post title meaning:
11 days past 5 days transfer – Which means 16 days past fertilization.

The Beta Day

יום רביעי, 3 ביוני, 2009 מאת: גיא

אפריל חזרה היום מבדיקת הריון ראשונה. בבדיקת דם נמצאה רמת hCG של 354. ביום שישי ושני תהינה בדיקות נוספות כדי לודא שהמספרים עולים. עוד שבועיים מהיום – בדיקת האולטרא-סאונד הראשונה.

בקיצור זה סימן חיובי להריון אבל אין עדיין ודאות לתאומים.

אנחנו שמחים.