ארכיון פוסטים מהקטגוריה "בלוי"

חופשה במצפה רמון

יום ראשון, 29 ביוני, 2014 מאת: גיא

חופשה במצפה רמון from Guy&Roi kedem on Vimeo.

סתיו בירושלים

יום שבת, 3 בנובמבר, 2012 מאת: רואי

 

חופשה משפחתית במלון חוף התמרים, עכו

יום שישי, 7 בספטמבר, 2012 מאת: גיא

תמונות מאמסטרדם

יום ראשון, 1 ביולי, 2012 מאת: גיא

חג המולד בנצרת עם המור-סיקולרים

יום שבת, 14 בינואר, 2012 מאת: גיא

כיפה אדומה

יום רביעי, 30 בנובמבר, 2011 מאת: רואי

הלכנו היום להצגת תאטרון בובות בהדר-יוסף. זו בעצם הפעם הראשונה שדנה הולכת להופעה מהסוג הזה, אבל היא התנהגה בטבעיות. התישבה על השטיח מול הבמה, חיכתה שזה יתחיל. צחקה מהשטויות שהמפעיל עשה לפני שהוא עבר אל מאחורי הקלעים כדי להפעיל את הבובות (כל הקהל צחק מ"מה זה? בּה זה?" שדנה שאלה בצחוק כשהשחקן השתטה). היא לא נבהלה מהחושך בשניות לפני שנדלק האור על הבמה.

אבחנה: לפני תחילת ההצגה הבובות עשו סיבוב בין הילדים, כדי שהילדים לא יפחדו מהם, שהרי הן רק בובות. דנה נרתעה מהזאב, הסיטה ועוותה את פניה בחשש או בסלידה.

להתרכז בהצגה היה קשה, שכן הרבה ילדים התרוצצו והשתוללו בינינו לבין המופע, ומה שהכי הסיט את תשומת לבה של דנה היה החטיף שאכלה הילדה שישבה לידה.

טוב, הסיפור מסובך, והיו באמצע הרבה שירים ארוכים מדיי, אבל דנה קלטה יפה את הדמויות וכשהגענו הביתה היא סיפרה לאבאלה איזה בובות היו בהצגה (לבובה של הסבתא היא קראה תתה).

סוף שבוע ראשון בלי דנה

יום ראשון, 30 באוקטובר, 2011 מאת: גיא

הטיסה לברצלונה

יום שישי, 20 במאי, 2011 מאת: רואי

בשבילי – סתם טיסה. בידוק, צ'קאין, דיוטי, המראה, נחיתה, אוטובוס, חדר מלון, ארוחת ערב.
גם בשביל גיא זה לא ביג דיל.
אבל היום הזה היה חוויתי בשביל שלושתנו, בזכות דנה. מעניין ממה היא התרגשה יותר: מזה שהיא טסה לחו"ל, התרוצצה באולמות בידוק ודרכונים, והלכה הלוך חזור במעבר בין שורות המעריצים במטוס, או מזה שהיא יודעת ללכת לבד בלי ידיים ובלי עזרת רהיטים.
האושר שלה היה כל כך ניכר כשהיא התרוצצה בנתב"ג במרחבים האינסופיים מבחינתה, בזמן שגיא עשה צ'קאין. היא לא מסתירה את ההתלהבות, ואם עולה חשש קטן שמישהו מהנוכחים (היו בערך אלף אנשים באולם) אינו נותן תשומת לב, אז היא מצייצת ציוצים חמודים וחזקים כדי למשוך גם את מבטו של הסורר שהעיז להתעסק בענייניו. החוויות שלה חזקות וכנות (או אולי נכון יותר לומר שקופות) בלי שום מחסום או מסכה. חיוכים, צעקות התלהבות, ריצה, הרדמות. היא ישנה בדיוטי פרי ונאלצנו להעיר אותה בעליה למטוס. הראינו לה אוירונים מהחלון שלנו, והיא שמחה לכל אוירון נוסף שראינו מהחלון, חונה, נוסע, או ממריא.
המטוס היה בואינג 757 מלא. זה לא הפריע למנהיגה הכריזמטית שלנו לגרום לכל אחד מהם להעריץ אותה. עברנו הלוך ושוב במעבר, ואם היה מישהו שלא חייך או ליטף אותה, היא לא בחלה באמצעים להפיל אותו ברשתה. בעיקר ע"י טפיחה או תחיבת אצבע. כנ"ל בבדיקת הדרכונים על הזכוכית של השוטר הספרדי. זו הרגשה מוזרה שדנה בעצם משכה אותי להיות במרכז קונסנזוס: בגלל שאני מזדהה איתה ברמה מאוד חזקה, אני מרגיש נאהב ע"י כולם (איך הם אומרים בנאומים? אשכנזים, ספרדים, דתיים וחילוניים, ערבים וספרדים. אה, ספרדים כבר אמרתי.).
בחדר המלון באמבטיה דנה כבר היתה עיפה, אולי בגלל זה נבהלה מהרחצה באמבטיה הזרה, אבל מהר מאוד התעשתה והמשכנו לרדוף/להרדף על המיטה. בדרך למסעדה (cent focs) היא נרדמה בעגלה. כבר היה בערך עשר וחצי לפי השעון שלה… לילה טוב, יש לך הרבה על מה לחלום הלילה.

הכפר הירוק

יום ראשון, 1 במאי, 2011 מאת: רואי

היום דנה ואני רכבנו באפניים של אבא לכפר הירוק, לראות חיות. ראינו המון חיות שעושות (פרה, כבשה, עז, ברווזים, אווזים, סוסים, חמורים, טווסים וארנבות מרגשות). לרובם אנחנו יודעים לעשות קולות. חסרים קולות לגמל, לטווס ולעוד כמה.
אני רכבתי עם הקסדה הרגילה שלי, ודנה עם הקסדה הוורודה, שבעצם הוותה את גולת הכותרת של היום, יותר מהחיות. במשך כל הרכיבה היא טפחה על הקסדה, אמרה "הנה" ו"דנה" ובקשה להקיש גם על הקסדה שלי. "אבא!". גם כשהתיש הפחיד אותנו היא תחבה את האצבע שלה לתוך זרועי, והכריזה "אבא". היה כף.

בכפר הירוק

טיול לכרמל עם עופר ערן מתן ומאי

יום שבת, 23 באוקטובר, 2010 מאת: גיא