ארכיון פוסטים מהקטגוריה "כללי"

לא מרוצים מהחלטות הועדה. בשידור חי.

יום שלישי, 22 במאי, 2012 מאת: גיא
באולפן עם דליה מזור ויואב לימור

באולפן עם דליה מזור ויואב לימור

 

אתמול התפרסמו מסקנות ועדה שמינה משרד הבריאות לבחינת השינויים בחוק הפונדקאות בישראל. ברגע שהכתבה התפרסמה בדף הראשי של YNET היתה לי תחושה שעומד להתחיל באז תקשורתי סביב העניין. לא עברה שעה וחצי ומפיקת תוכנית הבוקר בערוץ 2 התקשרה אלי לבדוק אפשרות שנבוא להתראיין. "אנחנו רוצים שתבואו עם דנה". קצת התלבטנו והחלטנו לבוא. המשימה הראשונה והקשה ביותר היא להעיר את דנה ב 06:10 בבוקר. הילדה הזאת פשוט אוהבת לישון וממש לא אוהבת להפרד מהמיטה, המוצץ והחיתולי. השיטה הבוקר היתה התעוררות עם ה iPad. הגענו בזמן.

קבלת הפנים באולפן היתה חמימה ומענגת. כולם זוכרים אותנו (או עושים את עצמם) מהפעם הקודמת. דנה מתאקלמת במהירות ומחלקת חיוכים לכל עובדי האולפן. אי אפשר להסתיר את אכזבתנו כשנודע לנו שמיכל דליות הנערצת בחו"ל ולא תגיע הבוקר. כפיצוי אנו זוכים קצת לאבק כוכבים בדמותם של ישראל אהרוני, עמוס גלעד ודוד הכי-טוב. מרוב התרגשות שכחתי לשנן את הראשי הפרקים של הנושאים החשובים בראיון. מידי פעם רואים בטלויזיה שתלויה מעל הפינת קפה את ההופעה הקודמת שלנו לפני שנתיים.

הראיון לפני שנתיים עם טלי מורנו ודן שילון

הראיון לפני שנתיים עם טלי מורנו ודן שילון

פרסומות. יורדים לאולפן. דנה על הידים של רואי. דליה מזור ויואב לימור נראים פתאום באור הרך של האולפן. דנה מתעניינת במצלמות הגדולות ואנחנו מתקרבים לצלם ומביטים ביואב דרך המצלמה. יואב עושה פרצופים ומשתטה. מתישבים בכסאות ליד המנחים ומחליפים כמה מילים לפני החזרה מהפרסומות.

הראיון מתחיל וברגע שדליה מציגה את הנושא ופונה אלינו אני רואה בטלפרומפטר שמולה: "08:22 ישראל אהרוני עם תוכנית חדשה" כלומר יש 5 דקות לכל העסק. מלחיץ. איך אפשר להתנסח כל כך ביעילות על נושא כל כך מורכב.

בסופו של דבר המסר עבר, אבל התחושה היא שדיברנו יותר מידי מסביב ופחות מידי נוקבים כלפי המלצות הועדה. היה צריך לומר כך: השינויים שהועדה ממליצה לעשות לא יגרמו לשינוי של ממש בנוגע לפונדקאות של הומואים בישראל. זאת משום שאפסיים הסיכויים למצוא פונדקאית שתסכים להרות ללא תשלום.

ובכלל, כותרות העיתונים הבוקר ודיברי הפתיחה של יונית לוי אתמול במהדורה המרכזית המבשרות כאילו על מהפיכה בתחום הפונדקאות ועל כך שמעכשיו הומואים יוכלו לעשות הכל הארץ במקום לנסוע למקומות רחוקים ולשלם כספים רבים. אני מבקש לצנן את ההתלהבות. אין כאן שום מהפיכה של ממש. ממש לא. להפך – חוסר השויון והאפלייה חזקים היום יותר מאתמול.

לחצו לצפייה בראיון

קומזיץ ל"ג בעומר – התמונות

יום שישי, 11 במאי, 2012 מאת: גיא

 

הנכדים של סבתא אתי

יום שישי, 6 באפריל, 2012 מאת: גיא

 

 

פורים

יום שני, 12 במרץ, 2012 מאת: גיא

לחצו על התמונה לאלבום המלא

דנה מחופשת לחיפושית

דנה יום הולדת שנתיים – הסרט

יום שני, 20 בפברואר, 2012 מאת: גיא

dana 2nd birthday from Guy&Roi kedem on Vimeo.

שיחה

יום שני, 23 בינואר, 2012 מאת: רואי

דנה: היינו ברותי

אבא: היינו אצל רותי? אצל רותי היינו לפני חצי שנה!

אבאלה: באמת מזמן. היינו גם באמריקה… היינו ברחם.

דנה: היינו בלחם (ממשיכה ללעוס)  — לא! לא-פתאום!

טיול למערת אצבע בכרמל עם משפחת סייפרס

יום שבת, 21 בינואר, 2012 מאת: גיא

התמונות:

 
 
 

«««««««««»»»»»»»»

 
 
והנה הסרט:

טיול ערב בנמל תל-אביב

יום שני, 7 בנובמבר, 2011 מאת: גיא

שנה טובה

יום שני, 26 בספטמבר, 2011 מאת: גיא

שנה טובה

פרידה מרותי וגן חדש

יום שני, 12 בספטמבר, 2011 מאת: גיא ורואי קדם

רואי:

לפני שבוע דנה הלכה לגן בפעם הראשונה.

אני מנסה להבין מה משמעות המעבר בשבילה – המעבר מרותי, המטפלת הצמודה, לגן. אנשים מבוגרים הרבה פעמים פוחדים משינויים ומעברים: גיוס לצבא, מעבר מיסודי לחטיבת ביניים. אצל דנה זה המעבר הראשון שקורה כשכבר יש לה מודעות מוצקה והרגלים מושרשים. אנחנו לא מוציאים מכלל אפשרות שהחום הגבוה שהיא סבלה ביום האחרון של רותי, נבע מהתרגשות. ילדה רגישה שלי.

ב31 באוגוסט נפרדנו מרותי. בבוקר הזמנו חברים ומשפחה וציינו סוף תקופה של 14 חודשים. זו תקופה עצומה מבחינתה של דנה: צריך להסתכל על התמונות שלה כשרותי רק הגיעה. דנה אפילו לא ידעה לזחול. רותי היתה בשבילה שומרת, מנחמת, מלמדת, אוהבת ומאכילה, וזה לא יהיה מרחיק-לכת לומר שהיא היתה כמעט כמו אמא בשבילה. היא הגנה על דנה בתקיפות מול עדת המטפלות חורשות הרע (מנסות להתנקש בדנה באמצעות במבה וממתקים). היא ידעה איך לשכנע אותה להמשיך לישון, גם כשדנה התעוררה מחלום. היא הבינה את דנה ואת השפה שהיא המציאה (רותי היתה הראשונה שפענחה את "נגנגנג=מוצץ"). דנה היתה זו שגרמה לרותי לבטא את היכולות הקולינריות, אצלנו במטבח (קובה עם עוף, ממולאים).  קריאת סיפורים ושירים, משחקים בבית ובמרפסת, טיולים, האכלת חמורים וחתולים (כולל החתולה הפרטית שלנו). רותי לימדה את דנה להשתמש במכחול, צבעי ידיים, להדביק מדבקות ונצנצים ולנקות את השולחן. בתקופה של רותי דנה התחילה לדבר. בהתחלה לאט. שאלתי את גיא: "איך זה שעם קצב הדיבור של רותי  דנה לא יודעת עדיין לדבר?", -"כי היא לא נותנת לה להשחיל מלה", הוא ענה, ונזכרנו שנינו בחיוך איך אנחנו חוזרים מהעבודה ומקבלים מרותי דיווח שוטף ברזולוציה של דקות, כולל הסיבות לכל דבר, המחשבות מאחורי, מה דנה חשבה על כל מהלך, ועוד ועוד. אבאלה מאבד ריכוז במשפט הראשון ומבקש "יותר לאט". אבא מצליח לקלוט קצת, הולך להתקלח, ומשלים פערים בהבנת הנשמע כשהוא ריחני ונינוח.

מה דנה הבינה ממסיבת הפרידה? כנראה לא את מלוא המשמעות, שהיא בעצם מאבדת את רותי, ושהיא הולכת לראות אותה הרבה פחות. אבל היא כנראה הבינה מספיק בשביל לתת לאיזה נגיף להעלות לה את החום. ככה שהפסדנו את היום הראשון ללמודים בגן.

גַּן שֶׁלָּנוּ מַה נֶּחְמָד הוּא
לָנוּ טוֹב בּוֹ עַד מְאוֹד
בּוֹ נָשִׁיר, נִשְׁתַּעֲשֵׁעַ,
נְשַׂחֵק וְנַעֲבֹד.

(מן המקורות)

הגננות חמודות. החצר מגניבה (דנה מבקשת להחזיר את החול שהצטבר בתחתית האמבטיה לחצר של הגן). האוכל כנראה טעים. ומזין. הצוות קשוב.

עצוב לי שאני לא יודע איך דנה מרגישה. אני לא בטוח שהיא יודעת לבטא עצב או געגוע (אלא אם הם בעצמה גבוהה שגורמת לבכי). היום עבר שבוע, שבו הגננות דווחו שדנה מאוד נהנית ומשתתפת. אז עלינו מדרגה בהסתגלות: שנת צהריים בגן. הצצתי מהחלון וראיתי אותה שוכבת על המזרן, רגועה, עם עיניים פקוחות, בעוד שאר הילדים חורפים עמוק, כל אחד שרוע על מזרן משלו. מה עבר לה בראש הקטן?

התרגשתי מהחלה שהיא אפתה (גם היא התרגשה ממנה), ומעבודת ההדבקה שתלויה בגאון בלוח "היצירות שלנו" בגן. כיף לדמיין אותה "רוקדת" קפוארה בחצר יחד עם שאר הזאטוטים. זה שההתאקלמות קורית יחד עם מִיה, חברתה הטובה, מקל על שתיהן, וגם עלינו. בינתיים הדיווחים שאנחנו מקבלים ממנה על הגן הם "מיה" ו"חול". היא לא סיפרה על חוג הטבע שבו נתנו לה ללטף צב, ולא על המפגשים שבהם שרון הגננת מספרת ומציגה.

לכל הרוגע של דנה בשעות הגן מתלווה אוירה אחרת בבית. שנת צהריים קטועה (בימים שעוד ישנה בבית), התעוררויות ממושכות בלילה (שעה וחצי) של צעקות נוראיות. אנחנו חוששים שהשיניים כואבות לה, וזה צרוף מקרים לא קל, שזה קורה דוקא בתקופת המעבר.

מצפה לדנה ולנו שנה מרגשת.

 גיא: