בהתרעה קצרה נקראנו לראיון בתוכנית הבוקר עם דן שילון וטלי מורנו בעקבות החלטה תקדמית של שופט לתת צו אימוץ לבנם המשותף של זוג הומואים שנולד באמצעות פונדקאית. השכמנו קום, הגענו לאולפני הרצליה, קצת טאצ'-אפ ויורדים לאולפן. מסלול מכשולים של כבלים מחיצות ודלתות עד שנגלה החלל בו יושבים דן וטלי, ממתינים לחזרה מהפסקת הפרסומות. דנה שובה מיד את ליבם של כל הנוכחים. מושיבים אותנו ליד המנחים וחוזרים לאויר.
לא הספקנו לומר את כל מה שתכננו. ככה זה שמבטיחים 10 דקות, בסוף זה 7 וזה מרגיש כמו 3. נושא האימוץ היה הנושא אבל ניתנה לנו במה לספר את התהליך שאנחנו עברנו. כששאלו אותנו באיזה קשיים בירוקרטיים נתקלנו, היה עלינו להשיב שעד עכשיו לא נתקלנו בשום קשיים מלבד הצורך לעשות פונדקאות יקרה מאוד בחו"ל. לא זאת בלבד שלא מאפשרים לנו את הפונדקאות בארץ, עוד מכריחים אותנו לעבוד תהליך אימוץ ממושך ומיותר. היה עלינו לזכור שמותר לענות: "לא זאת השאלה. השאלה היא מדוע עלינו לעבור את תהליך האימוץ ולא לרשות את דנה על שם שנינו בצורה אוטומטית".
כבר אתמול בלילה התרגשנו. בבוקר הגענו לאולפני הרצליה והלכנו לאיבוד בין שלל המבנים הנטושים בשעה כל כך מוקדמת של הבוקר, עד שאשת הפקה נחלצה לעזרתנו והובילה אותנו למקום הנכון. כשהתחיל השידור הרגשנו את הלב דופק בחזקה. טוב שויקטוריה דיברה ראשונה. רואי היה ראשון לדבר בין שנינו אבל דן שילון לא ויתר גם על תשובה ממני. כשטלי שאלה אותנו מי מאיתנו "לא מוכר כאב ביולוגי" ויקטוריה סימנה בנמרצות עם הראש לא לענות על השאלה. למרות זאת, בחרנו לענות על השאלה אך הסימנים גרמו לבלבול מסויים הנראה בשידור. ויקטוריה, מה היו הסימנים הללו בדיוק?
אחרי הצילום יצאנו שוב למסדרון. כולם אמרו שנראינו נהדר, היה מצויין, היינו כך והיינו כך. בחוץ ממתינים לתורם טוביה ויואב צפיר, הערב יש תוכנית על טוביה אז עושים פרומושן. איתן כבל כבר עזב ותיקי דיין עומדת להגיע. עכשיו אנחנו מרגישים לא פחות מפורסמים מהם. מי רוצה חתימה?
