ארכיון פוסטים מהקטגוריה "אמרילו"

עוזבים את אמרילו

יום ראשון, 21 בפברואר, 2010 מאת: גיא

כמעט יום שלם לקח לנו לארוז את הדירה הקטנטנה שלנו. בסוף התכנסנו לארבע מזודות, צ'ימידן, שני תיקי גב, סל-קל ו-"סנאפ-און". יצאנו השכם בבוקר (06:15) לשדה התעופה. בזכותו של שבי, שגרירנו באמרילו, העמסנו הכל על הבליזר, נסענו איתו עד שדה והשארנו את האוטו שם.
אפריל החמודה באה לשדה להפרד מאיתנו וליותה אותנו עד הבדיקות הבטחוניות. באמרילו לא פגשו אף פעם אנשים ששינו את שמם בדרכון כפי שעשינו אנחנו, ולקח להם זמן להשתכנע שהדרכון שלנו אותנטי. על דנה בכלל לא הסתכלו. הסל-קל היה מכוסה, והספיק להם לראות את הדרכון בלבד. אפשר להבריח ככה תינוקות נוספים… הטיסות לדאלס ולניו-ארק עברו בשלום וברוגע, אבל דנה הביעה בדרכה את דעתה על היום הארוך. בירידה מהמטוס היא הקיאה את כל מה שאכלה במהלך הנחיתה. פעם ראשונה נוכחנו לדעת שגם הפיצ'ר הזה עובד אצל דנה…

Goodbye to April and the family

יום שישי, 19 בפברואר, 2010 מאת: גיא

תמונה אחת שווה אלף מילים

יום חמישי, 18 בפברואר, 2010 מאת: גיא

טקסס טוב ורע

יום רביעי, 17 בפברואר, 2010 מאת: רואי

     דברים שאני אוהב בטקסס

  • הטקסנים
  • אוכל מקסיקני
  • מזג אויר
  • שֵׁרוּת
  • חנויות
  • פניה ימינה באדום
  • תמיד יש חניה
  • בתי חולים ומרפאות (אויף נישט צו בדארפען!)
  • חנות קינקו'ז (אופיס) של פד-אקס

     דברים שאני שונא בטקסס

  • יותר מדיי אוכל מקסיקני
  • מזג אויר
  • פרסומות
  • רמזורים
  • חייבים לנסוע, לא ללכת
  • אספלט מאופק עד אופק
  • דירה חשוכה
  • שטיחים מקיר לקיר
  • זלזול בהגנה על הסביבה (ירוק? פחחחח)
  • ירקות
  • קפה
  • ניווט לכתובות
  • מוצרי חלב
  • דת
  • בניה אחידה
  • מאפים
  • הפרשי שעונים
  • המכסה של הפרילי. זה לא יאמן איך במדינה שמטיסה אנשים לירח, כבשה את אפגניסטן והמציאה את ד"ר פֶּפֶּר, אי אפשר לפתח מכסה פרילי שנפרד בקלות בלי להקרע. זה מסר לכל האנשים ששוקלים לרדת מהארץ לאמריקה. החיים כאן לא קלים. לפעמים צריך להעזר בסכין כדי להפריד את שאריות המכסה שנשאר על הפרילי. לפעמים זה חותך את האצבעות. ואז צריך לאסוף את כל החתיכות הקטנות ולזרוק לפח. שלא לדבר על זה שאי אפשר ללקק את זה. אם בכל זאת החלטת להגר למדינה הזאת, נסו להגמל מפרילי לגמרי. או לעבור לפרילי שאפשר לשתות עם קש. זה ללא ספק עקב אכילס של המדינה הזאת. בעסה.

שגרה ארמדילית

יום חמישי, 11 בפברואר, 2010 מאת: רואי

כבר הרבה ימים מאז העמוד האחרון שפורסם. בחוץ טמפרטורות תת-קפאון. לפעמים שלג, לפעמים כלום. בפנים ההסקה עובדת כל הזמן, מיבשת לנו את השכל. מנסים להגן על דנה מהרוח הבלתי אפשרית שמערכת החימום עושה (האחיות בבית החולים קראו לזה draft). לפעמים סוגרים את התריסים הקטנים של פתח האויר, לפעמים מכסים את כל העריסה בשמיכה. כמו שמרדימים תוכי בכלוב. אבל דנה שלנו היא לא תוכי. היא כל כך חמודה. אנחנו רבים מי יעיר אותה לאוכל. היא כל כך מהבילה, חמימה, ופריכה. אי אפשר שלא לנגוס. כשהיא מתעוררת היא דופקת התמתחות מהסרטים (זמן מצוין לנשק בצואר). בזמן החלפת החיתול היא עושה התעמלות רגליים: ליישר ולכווץ. חלק מהכיווצים מלווים בזרוז פעילות המעיים, כך שאנחנו מעודדים אותה באופן נמרץ. כשמביאים את דנה לתנוחת ההאכלה היא פוצחת בריקוד הדג: הפה נפתח ונסגר והראש מסתובב לצדדים (סגנון ממטרה) עד שפטמת הבקבוק נלכדת בלוע, אז תנועות הצואר נהייות מהירות ימינה-שמאלה תוך כדי התחלת פעילות היניקה. כן: היניקה מתחילה לפני שהפטמה בפנים. כנראה ענין של "לתפוס שוונג" מראש, ואז כשהפטמה מגיעה לעומק הנכון – החלב שופע. זה כרוך בקולות רמים של גמיעה ומציצה. אחרי אונקיה אחת של חלב מגיע שלב הגרעפס. דנה סבורה שהשלב הזה מיותר. היד שתומכת לה את הסנטר זוכה ל"ביסים" קטנים מהשפתיים העדינות האלה, תוך כדי ריקוד הדג.

אחרי האוכל מגיע שלב הגרעפס האחרון וההרגעה. בימי חייה הראשונים דנה פשוט נרדמה (או אפילו לא התעוררה) מיד אחרי השלוק האחרון. היום היא כבר בוגרת. היא מתעוררת בגרעפס האחרון ומתחילה להתכווץ, לגנוח, לשהק, להאנח. קוראים לזה "גזים". אנחנו לא בטוחים באיזה גז בדיוק מדובר, אבל מרגישים קשר הדוק בין ההאכלה לבין המצב הזה, שמעורר רחמים. היא כל כך קטנה, למה היא צריכה לסבול כל כך? זה עובר בערך אחרי חצי-שעה-שעה.

העריסה הפכה חלק מהדירה כבר לפני חודש, כשקנינו אותה. אבל אני הרבה פעמים מרגיש מופתע כשבוקע משם קול, או כשתזוזה מורגשת. עדיין לא עכלתי את זה שדנה היא יצור חי שנמצא איתנו.

באחד מלילות הנדודים (לא נורא, ישנים מדי מספיק) עלו בדמיוני תמונות. זה קורה הרבה כשאני בתוך חוויה מרוכזת. בחופשת סקי אני חושב על תימרונים קשים או מדרונות מפחידים. הפעם עלו לי תמונות של דנה עומדת לבכות (פרצוף מסכן) וגם של הידיים הקטנות שלה כשהיא פוכרת את אצבעותיה.

אתמול בלילה היא העירה אותי. קמתי. הפעם זכרתי את הסדר הנכון: קודם להכין אוכל, ורק אחר כך לשלוף אותה מהעריסה. כנראה שהייתי עדיין שרוי בחלום עמוק, כי לא זכרתי מאיפה בא האוכל. הלכתי למטבח (כנראה חשבתי שאמצא איזה ברז של פורמולה, או משהו כזה), חזרתי לחדר, ואז כנראה התעוררתי וחזרתי למטבח לערבב אבקה במים בבקבוק.

היום קנינו בגדי תינוקות ב $70 בחנות יד-שניה. יש כאן כמה חנויות כאלה, וזה פשע לא לקנות. כל בגד עולה $3.5. בחנות השניה כל בגד בין $1 ל $2. במצב טוב! כך גם קנינו את העריסה החמודה שלה ואת הגלגלים למושב הבטיחות. בזול. אמריקה.

את תעודת הגיור של דנה קבלנו לא מזמן. דנה מבטיחה שם כל מיני הבטחות, רובן קשורות לדת היהודית. הייתי מעדיף שהגיור יצרף אותה ללאום ולא לדת, אבל אי אפשר להיות יותר מדי בררן. זה עדיף על גיור אורתודוקסי שבו אנחנו אמורים לחיות בשקר, להסתיר את המבנה האמיתי של המשפחה, ולהצהיר שאנחנו מקיימים מצוות ושנחנך לאמונה באלוהים.

עוגת יומולדת לדנה – בת שבועיים

יום רביעי, 10 בפברואר, 2010 מאת: גיא

מתעוררים עם דנה

יום שני, 8 בפברואר, 2010 מאת: גיא

דנה בת 9 ימים

יום חמישי, 4 בפברואר, 2010 מאת: גיא

לדנה נפל חבל הטבור הערב. הנה הבוק הראשון.

Visiting NICU

יום חמישי, 4 בפברואר, 2010 מאת: גיא

Today Dana was checked for PKU. We took advantage of the visit in BSA and said hi to Lesley, Alecia, Patty and Philip.
Few more pictures from today are here. Also we got our complimentary birth certificate

Lesley holding Dana

Nurse Lesley holding Dana

birth certificate

birth certificate

Dana after feeding

יום שלישי, 2 בפברואר, 2010 מאת: גיא