כיפה אדומה

מאת: רואי

הלכנו היום להצגת תאטרון בובות בהדר-יוסף. זו בעצם הפעם הראשונה שדנה הולכת להופעה מהסוג הזה, אבל היא התנהגה בטבעיות. התישבה על השטיח מול הבמה, חיכתה שזה יתחיל. צחקה מהשטויות שהמפעיל עשה לפני שהוא עבר אל מאחורי הקלעים כדי להפעיל את הבובות (כל הקהל צחק מ"מה זה? בּה זה?" שדנה שאלה בצחוק כשהשחקן השתטה). היא לא נבהלה מהחושך בשניות לפני שנדלק האור על הבמה.

אבחנה: לפני תחילת ההצגה הבובות עשו סיבוב בין הילדים, כדי שהילדים לא יפחדו מהם, שהרי הן רק בובות. דנה נרתעה מהזאב, הסיטה ועוותה את פניה בחשש או בסלידה.

להתרכז בהצגה היה קשה, שכן הרבה ילדים התרוצצו והשתוללו בינינו לבין המופע, ומה שהכי הסיט את תשומת לבה של דנה היה החטיף שאכלה הילדה שישבה לידה.

טוב, הסיפור מסובך, והיו באמצע הרבה שירים ארוכים מדיי, אבל דנה קלטה יפה את הדמויות וכשהגענו הביתה היא סיפרה לאבאלה איזה בובות היו בהצגה (לבובה של הסבתא היא קראה תתה).

תגובה אחת לפוסט "כיפה אדומה"

  1. מקסים. תאטרון בובות זו אמנות מקסימה שהולכת ונעלמת מהעולם וחבל. כנראה שההשקעה גדולה מדי ואין מספיק צופים כדי שזה ישתלם.