כל החיים לפניו?

מאת: רואי

הכל נפל על אותו יום: גם יום האב, גם יום השבעת ממשלת ביבי השניה וגם – לא לשכוח – גמר האח הגדול ויאיפי.

אושרי שחקן ראשי, ארתור שחקן משנה

אושרי שחקן ראשי, ארתור שחקן משנה

לא, לא יום האב כמו "יום האם" פעם בשנה. יום האב זה פעם בשבוע, רק גיא ואני ביום שיוצאים בו מוקדם מהעבודה ועושים זמן איכות. היום זה היה עם "כל החיים לפניו" בהבימה.

מה פתאום תאטרון? גיא תמיד אמר שהוא אוהב את ליה קניג. אז הפתעתי אותו ושלחתי את עצמנו לבית החייל. האולם היה מלא מפה לפה, כמובן שהרוב מבוגרים, שלא לומר זקנים, וגם כמה ממש ישישים. מה שגרם לזה שהיו כמה כבדי שמיעה שנזקקו לאזניות מגבירות, אליהן עוד אחזור.

בתור מי שלא יכול להגדיר את עצמו כחובב תאטרון ממש – ובכל מקרה הדיוט – הביקורת שלי לא צריכה להלקח ברצינות. לא צריך ליחס חשיבות לזה שמפריע לי האילוץ שבדיבור בקול רם על הבמה, כך שגם בשורה האחרונה ישמעו, וגם לזה שהדיאלוגים והמונולוגים נשמעים מוקראים. אולי רק לי מפריע שלפעמים מרגישים שהשחקן חוזר על עצמו (טון, תנועה, טקסט) גם כשזה לא מתאים. אם אפשר היה לצפות ממישהו להתעלות – זו ליה קניג. גיא טוען שאם היינו יושבים יותר קרוב מאשר השורה האמצעית שלנו, היינו יכולים לראות כמה שהיא אלופה בהבעות פנים (כן, אני גם אוהב להתלונן שבתאטרון הבמאי לא יכול לעשות קלוז-אפ). למרות הכל, אי אפשר להגיד שלא התרגשתי. זה קרה אחרי שתי מערכות, הרבה טקסטים מוקראים-מדיי ע"י אושרי כהן, שנראה לי שאלבר קאמי היה מעדיף שיאמרו עם קצת יותר התכוונות, כמה גימיקים עם כדורגל (כל הכבוד!!!) כשההצגה התקרבה לשיא ולסיום, התחילה מוזיקת הרקע להשמע ולהוסיף אווירה, האור על השחקנים עומעם, אושרי התחיל לדבר בצורה נרגשת לליה, אלא שאז –

פתאום היה משהו מאד לא מובן. האיש שיש לצדי באולם צעק "מה קרה?". גיא ואני חשבנו שהוא אידיוט שלא הבין מה קורה על הבמה, ועוד מעז לצעוק את זה ברגע הכי מותח. אבל מסתבר שהגבר המזדקן (ממוצע הגילים הגבוה, כזכור) הרכיב אזניות-שמע שמגבירות את קול השחקנים והמוזיקה. יחד עם מוזיקת הרקע הוא התחיל לזמזם בקול רם (גם את זה שמענו, אבל כבר התרגלנו שבתאטרון וקונצרטים הקהל מרגיש כמו בשירה בציבור). הוא לא היה מודע לעצמו בגלל האזניות, ואישתו כנראה טפחה על רגלו להסות אותו, מה שהבהיל אותו וגרם לו לצעוק. בלי כוונה ההצגה קבלה נופך טראגי מעורב בקומדיה.

העניין הזה של אזניות בהופעות נראה לי די חדש, ואת ההפרעות שהוא גורם אפשר להוסיף כאחרון ברשימה של ערן, בחמש הקלישאות הגדולות של עולם התאטרון. למעשה גם שאר ה"קלישאות" נכחו היום כולל הסלולרי, הקשקשנים, וכו. כאמור – קלישאות.

תגים: , , , ,

2 תגובות לפוסט "כל החיים לפניו?"

  1. מאת נויף:

    אני די אוהב את ליה קניג, ועוד זוכר בחדווה אותה ואת מרים זוהר במירל'ה אפרת. שתיהן שיחקו גם את המשרתת וגם את הגברת והתחלפו מידי כמה הצגות בתפקידים.

    לפעמים נדמה לי שאושרי כהן בדרך להפוך למשה איבגי של הדור הבא, אבל לאוו דווקא במובן החיובי של השחקן.

    תתחדשו על הבלוג!

  2. מאת דגן:

    הצגה בינונית לדעתי, אבל לא לחלוטין בזבוז זמן. מסכים מאוד לגבי עניין הקלישאות