סיור בבית החולים

מאת: גיא

היום השישי באמרילו (וואו איך שהזמן טס). יתכן שמאוד בקרוב נהפוך לאבאים ואלה הימים האחרונים כזוג חופשי. את הימים האחרונים העברנו בהמשך סידורים בדירה וקניות. הקנייה המשמעותית ביותר בינתיים היא כיסא תינוק לרכב(!). אני מוכרח לספר שאת הקנייה הזאת עשינו כמו אמריקאים אמיתיים – הגענו עם הקופון מהאינטרנט שמזכה ב $20 הנחה.

השיא של הימים האחרונים הוא ללא ספק היום. צהריים אכלנו עם אפריל במסעדת Jason's deli ותוך כדי קיבלנו טלפון מבית החולים – הם מזמינים אותנו לסיור המיוחל במחלקה. אנחנו מחכים לטלפון הזה כבר כמה ימים והוא הגיע ברגע הכי מושלם – אפריל הסכימה להצטרף אלינו לסיור. תודה לג'ורג'יה מסירקל שקישרה אותנו לבית החולים.
כבר מסוף המסדרון בקומה השלישית זיהתה אותנו המנהלת ותוך השענות על הדלפק סיננה: "אלה בטח הם". בנחמדות אמריקאית לקחה אותנו דרך המסדרונות והחדרים במחלקה והסבירה לנו את מהלך הלידה ואחריה. בית החולים הציבורי הזה נראה לא פחות טוב מבית חולים פרטי בארץ. נקי, מריח טוב, חדרים כמו בבית מלון, מיטות מוצעות סדינים ושמיכות, טלויזית LCD בכל חדר, אמבטיה צמודה. אבל למרות שהחדרים נראים פנויים לגמרי לא נוכל לקבל חדר לשהייה בלילה גם שניסיתי לבקש פעם נוספת. כנראה שנצטרך להשאיר את הקטנטנה לבדה בלילה בתינוקיה. התינוקיה נראית גם היא כמו 5 כוכבים: כשאנחנו היינו היו כשלושה אנשי סגל ושלושה תינוקות.
חדרי הלידה מאובזרים לא פחות. מיטת לידה תהייה מוצבת במרכז החדר, בארון יש את כל מה שצריך תינוק כשהוא נולד, אחרי הלידה יוצאת מהקיר מיטה זוגית גדולה ובעצם היולדת נמצאת בחדר הזה כל זמן השהות שלה בבית החולים.
שאלנו את כל השאלות שלנו: על הצמיד הנוסף, החדר הפרטי שנוכל לשהות בו עם התינוקת (אם כי לא למשך הלילה), מה צריך להביא איתנו ביום הלידה ואם מותר לצלם ומתי.
אפריל החליטה שהלידה תהיה ביום חמישי. בביטחון גמור היא סיפרה לנו שהיא ידעה לנחש במדוייק מתי תלד בפעמים הקודמות ולכן אין סיכוי שהיא טועה בעניין הזה. המנהלת צחקה בביטול ואמרה שאפריל מקצוענית אבל לא עד כדי כך… גם אם הלידה תהיה ביום חמישי או ביום אחר עכשיו זה נראה ממש מוחשי. זה ממש עומד לקרות – כל יום.
אי אפשר לומר שאפריל נפתחה או יש שיפור ממשי ביחסים שלנו, היא פשוט כזו, קרה, לא מחבקת, לא ממציאה נושאים לשיחה, שותקת כשאין לה מה לומר ומשאירה אותנו נבוכים. השתיקות האלה איתה במסעדה גורמות לי להרגיש לא נוח ואני מייד מנסה למצוא על מה אפשר בכל זאת לשוחח. אבל אולי בכל זאת נשלח לה כרטיס ברכה בקריסמס הבא. ההרגשה עכשיו הרבה יותר טובה מלפני כמה ימים.

סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים
סיור בבית חולים

תגים: , ,

15 תגובות לפוסט "סיור בבית החולים"

  1. רואי הגיב:

    יודעים למה יש תמונות לחוד של גיא עם אפריל, ושלי עם אפריל?
    התשובה פשוטה. באמריקה בכלל, ובאמרילו בפרט, אנשים לא הולכים ברחובות, אלא נוסעים במכונית. לא היה ליד בית החולים הולך רגל לבקש ממנו עזרה בצילום משותף של שלושתנו.

  2. ורד הגיב:

    אני ממש שמחה לשמוע שההרגשה יותר טובה. קראתי את התגובות לפוסט הקודם ואני מסכימה עם האנשים החכמים שם. הבעיה אצלה, זה בטוח. לפחות בתמונות היא מחייכת אז זה נחמד.

    ניבי, נויהלה ואני מחזיקים לכם כל הזמן אצבעות ומתרגשים מאוד.

  3. מאיר ואסף הגיב:

    נשמע הרבה יותר נעים.
    חושבים עליכם ומתרגשים יותר כל יום.

  4. גיל הגיב:

    איזה יום חמישי???!!! כבר? לא יאומן! אני צריך להכנס לכוננות ג'. מה אני יכול לעשות? להיות בכוננות! מה עושה מי שבכוננות? בהגדרה כלום. כן ילדים, זה מבצע שלכם ורק שלכם. כולנו נמצאים במצב חיוך פנימי וחיצוני מתמיד. גם אבישג הרובצת לי על אני-לא-רוצה-להגיד-מה מחייכת. אני מרגיש בקצות האצבעות הרגשה של ..של ..נו..
    אז אם אפריל צודקת ואם האחות צודקת ממתינים לשלושתכם בכיליון עינים וכיליון לב.
    ג י ל

    • רואי הגיב:

      רק למען הסר ספק, אם מישהו חשב שאבא שלי חסר מידה כלשהי של שיפוט מה מותר לכתוב איפה, אז זה אולי לפעמים נכון, אבל במקרה הזה "אבישג" הוא השם של החתולה, לא של שום דבר אחר. ואני לא בטוח שבאמת היא יכולה לחייך. היא מביעה רגשות דרך גרגור וקרקור (כמו תרנגולת, כן)

  5. מאיה הגיב:

    יאללה הלוואי שזה יהיה ביום חמישי!
    נורא מרגש!
    כיף לשמוע שהרגשתכם משתפרת. אני בטוחה שכשתפגשו את התינוקת, תוצפו באושר גדול ותשכחו הכל!
    נשיקות

  6. אופיר וירון הגיב:

    מה?
    אנחנו כבר יותר מחצי שנה עוקבים אחרי הספירה לאחור בבלוג שלכם ופתאום ללא כל הודעה מוקדמת אתם מקפיצים את הכל קדימה?
    באמת ביום חמישי הזה? כאילו עוד יומיים?

    אני חייב לספר לכם שגם אנחנו חווינו קטעי שתיקה כל כך מביכים בארוחות שלנו עם הפונדקאית שלנו.
    אני מדבר ומדבר ומספר לה סיפורים ואז מגיע הרגע שכאילו מתבקש שהיא תגיב וגם תספר משהו והיא מביטה בי בדממה…. אני חושב שמעולם לא הרגשתי כל כך מופתע. לא האמנתי שיש אנשים שלא מודעים לכללי התנהגות בסיסית של נימוס. כנראה שזה לא ממש משנה אם קוראים להן אפריל, מאי או יולי…. רובן קרות כמו החורף (שם).

    נכון לעתה אני מסכם איתה מראש את המועד הבא שאני יוצר איתה קשר, על מנת שאני לא אתפתה להתקשר סתם ולזכות בתגובה צוננת וגם שהיא לא תרגיש שאנחנו מעיקים. כל הצדדים מנומסים עם רמת ציפיות נמוכה יותר מההתחלה, על מנת שלא נתאכזב כל הזמן.

    שיהיה בהצלחה… מקווים מאד שיש אינטרנט גם בבית החולים, כי כולנו (ואני מרשה לעצמי לדבר בשם כל המגיבים כאן) נמתין בדריכות לשמוע בשורות משמחות.

    ובשנה הבאה… אי"ה, נפגש באסיפת ההורים בגן

    אופיר וירון

  7. טל הגיב:

    אני מבינה שאת התגובות שלי לפוסט הראשון לא קיבלתם . עכשיו אני כותבת על מחשב אחר אז מקוה שהוירוסים לא ישתלטו.
    אפריל נראית דווקא חייכנית בתמונות…
    אני סקרנית לדעת- אתם נוכחים בזמן הלידה? שניכם? ומה אמרו לכם לגבי הצילום- האם נזכה לראות תמונות של הארוע המרגש עצמו ?(כמובן בצניעות המתבקשת)
    מתרגשת מאד מאד וממתינים לעדכונים
    נשיקות

    • רואי הגיב:

      נוכחים בזמן הלידה?
      -כן. אם נספיק להגיע 🙂
      מה אמרו לגבי הצילום?
      -פורמלית אסור לצלם את הלידה עצמה (פרשנות מקלה מתבקשת כאן, לא?)

      למה התגובות שלך ושל אבי תמיד נראות לבלוג שלנו כמו ספאם? לא ברור.

  8. פנינה הגיב:

    וואווווו זה מגיע! זה בא!!!! בהצלחה !! מחזיקה אצבעות !! 🙂

  9. ערן הגיב:

    כמה מרגש!
    וכמה נחמד לשמוע שההרגשה קצת משתפרת…
    בהצלחה (-:

  10. גיל הגיב:

    שמתי לב שבית החולים הוא סניף של מפעל האופנועים הבריטי המפורסם. לא ידעתי שהם התפרסו לרפואה!
    ג י ל

  11. מלי שמיר הגיב:

    גיא ורואי היקרים,
    ראשית על פי התמונות שראיתי הרגשתכם השתנתה פלאים,
    אפריל נראית טוב ואפילו חייכנית,
    הרגע הגדול ממש קרוב,
    אני ממש גאה בכם ושמחה בשבילכם.
    אוהבת ומחבקת
    מלי
    מחכה לחדשות טובות .

  12. נצ הגיב:

    זכיתם לפוסט אצלנו בבלוג. הנה הלינק.