הכירות עם אמרילו

מאת: רואי

לא ישנו טוב, בגלל המיטה המשונה והחימום המרעיש והמייבש. כשאכלנו ארוחת בוקר קלה קבלנו את הסמס המיוחל מאפריל, שאנחנו יכולים לבוא אחרי 10. לא ענינו. סיימנו לאכול, נסענו לקנות שובר מתנה בספא שידענו שהיא אוהבת מאליס, אמא של אפריל. בכלל, אליס היא זאת שמעבירה אינפורמציה ומתַקשרת בכל הסיפור. הוספנו גם פרחים שהגיעו קומפלט עם האגרטל והמים. משונה. הגענו לבית של אפריל. אליס פתחה לנו את הדלת בחיבוק, לרגלה נצמד גֵ'בּ הקטן בין השנתיים וחצי (נראה בן ארבע, בלי להגזים!!). אפריל בקושי קמה לכבודנו, ולא בגלל הבטן הגדולה, ונענתה לחיבוקנו בחיבוק רפוי. אליס הזמינה אותנו לשולחן המטבח, שם היא תפרה שמיכה במכונת התפירה. היה צריך לחלוב מאפריל התיחסות לדברים. קשה לה לישון, כי היא רגילה לישון על הבטן. היא מרגישה את התינוק(ת) מספר פעמים ביום, ביחוד אחרי שהיא שותה משהו קר. יש לה גם התכווצויות מספר פעמים ביום, אך לא כואבות מדי בינתיים. יש גם פתיחה ומחיקה חלקית של צואר הרחם. אפריל ספרה לנו שבבית החולים שלנו יש תינוקיה, ולא בטוח שנקבל חדר. נכון לאתמול התפוסה שם היתה מלאה. כמו כן כנראה רק אחד מאתנו יקבל צמיד כניסה לתינוקיה, אלא אם נפול על משמרת עם אחיות אדיבות במיוחד. לעומתנו, אפריל תזכה לחדר: בבית החולים שלנו היולדת מוכנסת לחדר לידה, שם גם מתבצעת ההתאוששות, והיא נשארת שם עד השיחרור לאחר יממה. התינוק יכול להיות עם היולדת בחדר, אך כמובן שבמקרה שלנו זה יהיה שונה. חוץ מהיולדת, ומי שיש לו חדר, מגרשים את כולם בלילה מהמחלקה. לא ברור איך זה יהיה. לפחות זה יהיה רק יממה, כך שנאלץ להתמודד. אם יתרחש משהו מיוחד, כמו אשפוז ארוך יותר, נאלץ להתארגן שם בהתאם. צפינו שסירקל, סוכנות הפונדקאות, יסגרו את כל הפינות האלה, אבל הם סמכו על אפריל שתעשה את זה. נראה קצת חובבני וזאת הרגשה לא נוחה. אין לנו גב חזק מסירקל, והקור שנושב מאפריל לא מקל על המצב. הנחמות שלנו: זה הולך להגמר כנראה מאד מהר, מבחינה רפואית הכל תקין, ואמא של אפריל תעזור לנו. היא אפילו הציעה לעשות איתנו סיבוב קניות לקראת הלידה, מה שיכול להיות מאד נחמד.
פרנק, בעלה של אפריל, הביא טייק אווי והזמין אותנו להצטרף. אחרי האוכל אפריל עשתה סימנים של "אני צריכה להביא את הילדים מביה'ס" ואנחנו עזבנו.
הרושם היה קשה, ולקח לי זמן להרגע. בזמן הביקור, כל רגע היתה לי ההרגשה שאליס תגיד לנו משהו בסגנון "אל תתיחסו לאפריל, היא תמיד כזו" או "ההורמונים שלה גורמים לה להיות אנטיפתית, אל תקחו את זה אישית". אבל לא. ההתיחסות של אפריל לא השתנתה גם כששיחקנו עם ג'ב החמוד. היא פשוט ישבה שם, אכלה שוקולד הרשי ולא כבדה אותנו. גם בת הדודה של פרנק שקפצה עם ילדתה הקטנה והחבר, לא התענינה בנו. מה אפריל ספרה להם שגרם להם להתיחס אלינו כמו אוויר? האם אלו הבדלי תרבות? קשה לי להאמין. כבר פגשנו אמריקאים בעבר.

עכשיו החל מסע-סקר של שלושה מרכזי צריכה מרכזיים: וולמארט, טרגט, ובייביז-אַר-אַס. חפשנו גם ציוד תינוקות (כבר צריך להכין תיק לחדר לידה) וגם דברים שיאפשרו לנו לגור בדירה שלנו בצורה יותר מתקבלת. בין הקניות המשמעותיות: מנורת עמידה 150 ואט (8$), כי פשוט כל כך חשוך אצלנו. מד לחות שאמור למדוד כמה משפיע ה-humidifier (איך אומרים את זה בעברית?). המסקנה: ההומידיפייר עושה הרבה רעש, מעט לחות. הוא יוחזר אחר כבוד לטרגט. או לוולמארט. הכל כבר מתערבב לנו. שעון קיר (מי שמכיר אותנו יודע שזה אלף-בית) וקומקום (מי מוכן לשתות ממכונת הקפה המגעילה עם השערות שהשאירו לנו במטבח…)

בין לבין קפצנו למסעדת לוגן. מה שמיוחד שם (בעינינו) הוא שמפצחים בוטנים ומפזרים את הקליפות העבות על הרצפה כמו קופים, וגם כמות החמאה והשמנת שהם מוסיפים לתפו"א ולעוף. כמובן נזכרנו ב-refill האמריקאי המפורסם של הקולה.

פלאש באק למה שהיה אתמול: כשהגענו עם המכונית משדה התעופה, התגלתה העיר כפי שהיא… הרבה מאד בתים אחד ליד השני, כל אחד עם גראז' וחצר אחורית, וכבישים מאד רחבים בניהם. לי זה היה מוזר בהתחלה, אבל גיא רגיל עוד מימי מגוריו באמריקה בתור ילד. מכיון שזו אינה עיר שאפשר לסרוק ברגל כמו ניו יורק או טורונטו, חשבנו שהמקום הנכון להתחיל יהיה הקניון. הקניון עצמו לא הכיל שום חנות מעניינת, אבל בעוברנו בין החנויות שמענו מישהי מדברת עברית. אלה היו שתי בחורות צעירות שעבודות במכירת מוצרי שיער במה שנקרא בעגה "לעבוד בעגלות". הרבה ישראלים צעירים עושים את זה בכל רחבי ארה"ב וחוסכים ככה כסף. יש עוד שתי עגלות בקניון הזה, ובסה"כ מספר מסוים של חבר'ה ישראלים. אחרי החלפת חוויות וסיפור חיים על-רגל-אחת (הבטחנו לבוא להראות להן את התינוק) החלפנו טלפונים. הטלפון מהם לא אחר לבוא, ושבי, המעסיק הישראלי, הזמין אותנו לארוחת ערב שבת אצלם בבית. נחמד! נספר על זה עוד בהמשך.

בעל הבית שלנו, קני, מאד חביב, מנסה לעזור, אם כי קצת מבולבל ולא מתמצא (הוא אמר לנו בעבר שיש בדירה אינטרנט לוויני. יש דבר כזה?)

דלי בוטנים

דלי בוטנים

קופים

קופים

כמה שמנת

כמה שמנת!

תגים: , ,

16 תגובות לפוסט "הכירות עם אמרילו"

  1. מאת מאיה:

    נראה לי שהקור וחוסר הנחמדות של אפריל נתלה אמנם על כל מיני תירוצים שטותיים מהעבר, אבל הסיבה האמיתית היא שהיא בתוך תוכה, אולי בתת מודע, כועסת שאתם הולכים לקחת לה את התינוקת שהיא גידלה בבטן 9 חודשים. זה לא רציונלי, אבל אולי קצת מובן…

  2. מאת אסי:

    מממ… אולי humidifier=מלחלח ? אפשר להציע את זה לאקדמיה

  3. מאת מאיר ואסף:

    בחורה בעייתית שהמיון של סירקל לא זיהה. לפחות האמא נחמדה.
    קבלנו הבוקר את צילומי האולטראסאונד של התאומים..

  4. מאת אופיר:

    היה לי מאד קל להזדהות עם כל מה שכתבתם לגבי התנהגותה של אפריל. גם הפונדקאית שלנו מאד מאד מוזרה בהתנהגותה.
    אל תשכחו שצריכים להיות טיפוס מאד מסוים כדי לעבור תהליך כה מורכב. בחורה שמוכנה להיות בהריון עבור אחרים תמורת כסף היא לא טיפוס שפגשתם ביום יום עד כה. אני מזהה מרכיבי התנהגות זהים אצל הפונדקאית שלנו, כנראה שחלקן בחורות קרות, לא נעימות וחסרות נימוס בסיסי.
    אני יודע שצרת רבים נחמת טפשים, אבל בכל זאת, חשבתי שיעודד אתכם מעט לשמוע שזה כך לא רק אצלכם.

  5. מאת אילן ואלון:

    לא פשוטה ההתמודדות של מה שקורה עם אפריל,אבל אני מאד מסכים עם אופיר. מי שנכנסת למסע כזה, היא פעמים רבות תאפיין בקוי אישיות יחודיים שימשכו אותה לתהליך והקור והריחוק הם שילוב של מנגנוני הגנה של נתוק ובידוד, עם הכעס שמתערבב כאן. זה תהליך כל כך יותר מסובך מכפי שאולי נדמה להן כשהן מתחילות אותו. בכל מקרה, במצבים כאלה, גם מולה, צריך לנסות ולהתרחק מהסיטואציה ולהתייחס לנושא בקורקטיות המירבית. מחזיקים אצבעות!

  6. מאת גיל:

    הי ילדים,
    אני מאחר בתגובה משום שהמחשב היה בתיקון.
    חבל על היות אפריל טיפוס כזה וחבל עוד יותר לקחת ללב. אם עוצמים עינים ומנסים לחשוב מגיעים לבערך התגובה של מאיר, דהינו, ההתנהגות קשורה בטבע מיוחד של פנדקאיות או טכניקה של ניכור מכוון של כל מה שקשור בתינוק על מנת להקל את הנתוק. העיקר שהמצב הרפואי בסדר.
    ===========
    הכלבים גנבו את המלה המתאימה: מלחית (הכלב מלחית,משמע לשונו משורבבת, הוא נושם במהירות, ולחות מתפזרת). לכן אין מנוס ממלחלח. ואז יודעים שיש גם לכלוך גם מלח גם נחי פה נון, גזרת הכפולים, מסורת תימן, אופס נסחפתי.
    כל טוב ואהבה
    אבא

  7. דבר אחד בטוח יקירי, זה לא אתם זאת היא. ועוד דבר בטוח – סאגת אפריל מגיעה לסיומה הטוב בקרוב. לא להתייחס – עוד קצת וגמרנו.
    אחרי שהכל יגמר, אולי אפשר לפתוח את העניין איתה, אבל רק אחרי. בטח אפשר ללמוד משהו מהחוויה הזאת שתוכלו ללמד אותנו.
    מהסיפורים המצמררים שלכם על סירקל אני די נושם לרווחה. עם כל האהבה שלי לרן המקסים,באמת, ממה שאתם מספרים עולה רושם של טיפול לא אישי ולא תמיד יעיל בתהליך שאמור להיות סופר אישי ומרגש. אני מקווה שבסירקל מודעים לביקורת ומחפשים דרכים לשפר.

    אמרילו נשמעת כמו חוויה לא רעה בכלל. משהו בסגנון עקרות בית נואשות :). איך השתלטתם על סוגיית האינטרנט? אני מניח שהצלחת עובדת?

    רשימת התגובות לפוסטים שלכם הולכת ומתרחבת כמו גם הזוגות המגיבים שנמצאים בתהליך וזה משמח. את אילן ואלון, מאיר ואסף ואת אופיר אני לא מכיר ואשמח להכיר!

    לאבא גיל אני רוצה להגיד שהתגובות שלו מרגשות אותי כל פעם מחדש. ממש זכיתם באבא וחם חם מהסרטים!

    ערן
    http://www.facebook.com/Eran.Cicurel

    • מאת רואי:

      תודה על התגובה (לכולם)
      משום מה, זה ממש לא הזכיר לי את "עקרות בית נואשות". זה נראה יותר כמו החצר האחורית שלהן. למרות שגם כאן יש רחובות עם גינות יותר מטופחות ובתים עם 2 קומות (הקומה העליונה היא כמו עליית הגג של הבית, מתחת לרעפים האפורים).

      הצלחת עובדת… יש לנו אינטרנט אלחוטי רגיל, שלפעמים צולע, אבל בדכ סבבה.

  8. מאת אבישי:

    שלום חמודים

    מזל טוב ענק על החתונה שלכם – תמונות מקסימות
    תקו הרבה אוויר – הכל יסתדר – אל תכעסו על אפריל – אין ברירה בסוף היא תלד וזה משה שבאמת חשוב
    שיהייה לכם מזל טוב

    אבישי אבינועם והילדים

  9. מאת ארנון:

    לגבי אפריל, באמת צריך לנסות להתמודד עם זה בצורה החלקה ביותר שאפשר.
    אי אפשר לדעת מה עובר לה בראש, וכמה שתהליך שנראה פשוט בהתחלה מסתבך נפשית כשהלידה כבר בפתח. כנראה שהניכור הוא באמת הדרך שלה להתמודדות עם המצב.
    ואם תוסיפו את ההורמונים שמעצימים כל תגובה (והאבות שבינינו יעידו על כך מלידות אחרות…), והתגובה שלה יכולה להיות מובנת.

    וברוח קלילה יותר: לגבי עקרות בית נואשות, לא לשכוח שיש לפחות רוצח פסיכופט אחד בשכונה בכל עונה.
    אז עדיף ליפול על שכונה אמריקאית טיפוסית ומשעממת ולשוב הביתה בשלום!

    שתהיה לידה קלה ובריאה!

  10. מאת טל:

    קראתי את כל 11 התגובות והן בעצם כבר אמרו את כל מה שרציתי לכתוב. (חוץ מלומר שאנחנו קוראים לhumedifier מכשיר אדים…)
    בכל מקרה, שמחתי שיש לשמוע פתיחה ומחיקה, זה אומר שהיא כנראה לא תמשוך עוד המון זמן..
    חושבים עליכם המון. נשיקות גדולות וחיבוקים מאבי ושלושת הבננות .
    נשתדל לדבר בימים הקרובים.

  11. מאת מלי שמיר:

    גיא ורואי היקרים,
    אני כל כך מבינה את התחושה שלכם,
    קחו אויר,חזקו אחד את השני.[הרי בשביל זה יש זוגיות] וזה נגמר,
    יש כנראה דברים אחרים שלא קשורים אליכם כנראה בביתה של אפריל,
    באהבה מלי

  12. מאת אבי וטל:

    הי רויק וגיא,
    קראנו את הפוסט ואת כל התגובות, ושוב קראנו… אוהבים אותכם ושולחים חיבוקים ונשיקות לשניכם וחצי…
    תחזרו הביתה ותדליקו תנורים ומזגנים ומבערים ותפצו big time על הקרירות שאתם חשים (אגב, מסכימים עם כל מה שנאצר למעלה…) – לפעמים לידה זה כואב – מה שחשוב זו קוקית.

    אגב, השם היצירתי הוא 'מכשיר אדים'…

  13. מאת פנינה:

    גיא ורואי המקסימים! קראתי את כל התגובות ובעצם כבר אמרו מה שרציתי לומר. חזקו ואמצו, במקרה הזה המטרה מקדשת את האמצעים :-)
    לגבי מכשיר האדים בעתיד תלמדו להכיר שיש שני סוגים, אדים חמים ואדים קרים ויש כאלה מצויינים בסופר פארם השכונתי חחחחחח …..(רק השבוע קניתי למתני'לה מכשיר אינהלציה בצורת אפרוח כי הוא מאד מנוזל), הכי חשוב שאתם יחד ועומדים להתחיל במסע מרגש של הורות, תזכרו שאפילו כשקונים טוסטר יש הוראות הפעלה ואילו בנושאי הורות אין הוראות ברורות או מתכון בטוח וכל מה שנשאר זה לאהוב הרבה ולהפעיל את ההגיון הבריא! מחזיקה אצבעות ומחכה בקוצר רוח לבשורות.
    נשיקות!!!!

  14. מאת יוני:

    לא צריך לנסוע לארה"ב כדי למצוא מנורת עמידה