חופשה במצפה רמון

29 ביוני, 2014 מאת: גיא

חופשה במצפה רמון from Guy&Roi kedem on Vimeo.

הופעת סוף שנה – בלאט

24 ביוני, 2014 מאת: גיא

מופע בלט from Guy&Roi kedem on Vimeo.

מצפה רמון – תמונות

31 במאי, 2014 מאת: גיא

שנת לימודים חדשה

28 באוגוסט, 2013 מאת: רואי

אתמול התחילה שנת הלימודים החדשה בגן העירוני.

כבר יותר מחודש דנה יודעת שהיא עומדת ללכת לגן של גדולים, גם "חיטים". אנחנו, לעומת זאת, לא ידענו כלום. לא את שם הגננת, ולא את מיקום הגן. בסוף הסתבר שהגננת אורלי תלמד את 34 ילדי הגן במבנה זמני בתוך בית הספר, עד שמבנה הגן יהיה מוכן. כמובן שהתאכזבנו. התאכזבנו גם ביום א, כשעברנו בסביבה ואמרתי לדנה שאראה לה את הגן החדש. נכנסנו פנימה ומיד הפניתי אותה החוצה "הגן עדיין לא מוכן, אני לא רוצה שנראה אותו ככה". הראיתי לה את הרחבה שבה הם אמורים לשחק (תחליף לחצר) והיא שאלה "אין משחקים???". עוד יותר התאכזבנו כשנכנסו לגן ביום הראשון, וראינו שהגן היה בדיוק במצב שבו הוא היה ביום א'. הדלות: שולחנות, כסאות, פינת משפחה- וזהו כמעט. אין קישוטים, אין לוחות תוכן, כמעט אין משחקים. אין חצר. האכזבה שלי היתה יכולה להשאר פרטית, אלמלא דנה שאלה אותי "אין עוד בגן?" בהצביעה על השולחן שעליו מונחות עיסות הבצק שהילדים לשו, ועל ארון הקודש (הגן נמצא במבנה בית הכנסת). כבר 8 חודשים עברו מאז נרשמו הילדים לגן. העיריה היתה יכולה לבנות מבנה קבע בזמן הזה, והיתה יכולה גם להכין את המבנה הארעי (לוחות, מקרר, משחקים).

דנה אמרה שהיה לה כיף בגן אתמול והיום. היא הכירה את רוב הגננות. היום שאלתי אותה לגבי עוד גננות, אבל היא למדה רק את השמות של הגננות שהיו אתמול. היום נוספו גם הגננת המשלימה מיכל, שמחליפה את אורלי פעמיים (!) בשבוע, והסייעת המחליפה אילנה. דנה ראתה אותן אבל לא זכרה את שמן. אורלי סיפרה לי שהיום דנה נעלבה במפגש כשלא נתנו לה לדבר כי היא לא הצביעה וחכתה אלא התפרצה.

חוג הריקוד אתמול (טרום באלט) היה מוצלח, גדוש מתיקות, דנה רצה, רקדה, חיקתה את המורה גלי, צחקה והשתוללה.

מוזאון תל-אביב לאמנות או סוף סוף יצא משהו מהלייף-סטייל.

1 ביוני, 2013 מאת: גיא

פגישת מחזור

26 במאי, 2013 מאת: גיא

מרגש מאוד. שנים כבר לא התרגשתי ככה לקראת מפגש חברתי. אתמול במרינה בהרצליה נפגשתי עם ילדי כיתה ב' – ח'. לא יכולתי שלא להזכר במפגש מחזור שהיה לאמא שלי לפני המון שנים. אני זוכר את ההתרגשות שלה ועכשיו אני חווה את אותה התחושה. הגעתי ל"דרך הים" בין הראשונים ובמשך הדקות הבאות הופיעו עוד ילדים וילדות. צלליות הבאים הופכות מתבהרות ככל שמתקרבות תוך כדי נסיון לזהות מי מתקרב. כלפי חלק מהילדים הרגשתי שכאילו נפגשנו לא מזמן ולא עברו כמעט שלושים שנה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותם. כמעט כולם עשו מחקר מעמיק קודם למפגש בחיטוט אין סופי בפייסבוק. להגיע מוכנים, לקשור שם ישן (או חדש) לפרצוף חדש.

מאז אותה תקופה (1979-1985), איך לומר, עברו חיי כמה שינויים. מעולם לא הרגשתי צורך לחזור ולהפגש אבל ככל שהתקרב רגע המפגש הצורך התגבר. אתמול בערב יצאתי שוב מהארון. אמנם הפייסבוק כבר הסגיר לרוב הילדים את אורחות חיי אבל בכל זאת היה לי חשוב לצאת בפני כמה מהילדים וכך לסגור סוג של מעגל שנשאר פתוח. איציק למשל לא פייסבולוג ולא היה לו מושג. כשיצאתי מהארון בפניו הוא הקשיב במבוכה וקסם האופיינית רק לו. נזכרתי בשיחות היציאה מהארון שעשיתי בזמנו עם חברים אחרים – מאיה, טל וקובי. איציק נזכר שבאחת המסיבות אצלי בבית, אבא שלי (אברהם) הראה לו איך עושים DIR  במחשב. וגם – באחת החזרות למסיבה באולם ספורט, האולם היה נעול והצענו למורה סיגל להכנס מהחלון.

שלומית ברנס מגיעה עם פשטידה ביד שמתחילה להתנדנד מהתרגשות. אני מקבל את פניה ראשון מחזיק ביד אחת את הפשטידה וביד שנייה מחבק אותה חזק. היינו שכנים אז בי.ל.ברוך 43 יחד עם אפרת ושירי.

יוסי סוקולוב נשאר רגיש. אחרי 10 שניות שיחה הוא אמר לי שנשארתי רגיש, אוהב אנשים, בעל אנרגיות טובות, שלא השתניתי. וואו. זה טוב שלא השתניתי? התקופה הזאת שחזרתי אליה אתמול לכמה שעות היא לפני שידעתי שאני בעצמי הומו. עוד לפני שהתחלתי להסתיר ולחיות בשקר. את שמחת החיים וכל מה שיוסי זוכר ממני נאלצתי לעטוף בפילטר הארון של גיל ההתבגרות. מזל שיוסי לא הכיר אותי אז. המחמאה שיוסי נתן לי אתמול, ואולי לא לגמרי מודע לכך, היא שרואים שהגעתי לשלמות לגבי החיים שלי וסוף סוף יש מקום לאנרגיות החיוביות כמו פעם.

הזיכרון שלי לא מזהיר אבל אחרי שיחה עם שרון כהן קיבלתי פרספקטיבה. שרון הודתה בפני שמאז  לידת ילדיה היא איבדה כל זיכרון שנוגע לתקופת בית הספר. ולמרות זאת, עדיין מפתיעה אותי העובדה שאיננה זוכרת שהיתה חברה של איציק. איך אפשר לשכוח את איציק?

מנגד מצטיינת ניצן בזיכרון פנומנלי שהדהים אתמול את כל ילדי הכיתה. ניצן הכינה לכבוד המפגש "חבילה עוברת" שבה חבילה עטופה בשכבות רבות עובדת מיד ליד. כל אחד מקלף שכבה אחת מקריא את הכתוב בה ומייצר השתאות גדולה אצל כולם. איך ניצן לעזאזל זוכרת את שמות כל ארבעת המורים למלאכה? כשסיפרתי לרואי הוא אמר שאם כך, בטח המציאה את כל הפרטים. החבילה מגיעה לידי ניצן עצמה. היא מתפקעת מצחוק כשקוראת את המשפט שהיא עצמה רשמה: "תן/י למי שהיית מאוהב/ת בו".
מאוחר יותר העיזה לשאול אותי שאלה שמציקה לה כבר שלושים שנה. האם אחרי שהסתיים הקשר ביננו נהייתי חבר של דבורה. אז היום זה לא נראה לי אמיתי שהיו לי "חברות". כמו זיכרון מעורפל כזה או חלום שלא נחלם עד הסוף. אבל ניצן וגם דבורה התייחסו לזה מאוד ברצינות. לא הבנתי אז שאני גורם להן עוול. לא אשכח שסיגל המורה סיכמה את היחסים שלי עם ניצן ב"שובר לבבות". ניצן התבדחה ואמרה שאולי היא גרמה לי להיות הומו… ניצן, אני רוצה להבהיר: זה לא את זה אני.

כשדבורה הגיעה סוף סוף הרגשנו צורך להתישב בצד ולשוחח ברצינות. סיפרה לי כמה חזקות היו הרגשות שלה אלי ולמרות שנפגעה ממני בהזדמנויות שונות היא הצליחה לסלוח לי. שלושים השנים שעברו וארבע הלידות עשו לדבי רק טוב. באמת! נראית צעירה, רזה, ממשיכה לאהוב ולעשות ספורט – אופניים וריצות.

ביבי (רויטל) חן הפכה לדוסית, גרה בשומרון ומסתובבת עם שביס. עשתה מאמץ גדול כדי להגיע למפגש. היא הלכה לרב וקבלה את אישורו להגיע למפגש אחרי שאמרה לו שהמניעים שלה הם "סקרנות". היא לא הסכימה לתת לי את מספר הטלפון שלה. לא סיפרה לילדיה שהולכת למפגש משום שזה לא תואם את השקפת עולמם.
ליאור דהן, חברי מהכיתה המקבילה, לא הגיע לאירוע למרות שביקש אבל לא קיבל רחמים משלומית ברנס: "ליאור תארגנו פגישה כיתתית ואז נעשה פגישת מחזור יהיה מושלם!". שעות לפני המפגש שלח לי ליאור בקשה ליצור איתו קשר אם ביבי תגיע. התקשרתי אליו ונתתי לה את שפורפרת האייפון.

ועוד מיני:

  • שירי זוכרת שאח שלה, אסף, אהב ועדיין אוהב למשמש תנוכי אוזניים. לאמא שלה יש בן זוג "חדש" כבר 15 שנה. היא שירתה בלהקה צבאית.
  • דורון עכו סיפר לי שחלה בפולייו. מצבו התדרדר ונאלץ להיעדר תקופה ארוכה מבית הספר. היום, כאילו להוכיח לעולם, הוא מתאמן ורץ ריצות ארוכות.
  • עם ישראל שטרנליב כמעט לא היה לי קשר. לא אז ולא אתמול. אבל אסף סיפר לי שהוא המציא את סיבוס.
  • אסף גדלין הגיב על התמונה שבה אמא שלי מאפרת אותי בתחפושת של פסטה. אמר שנזכר כמה היא היתה יפה.
  • ככל הנראה, אלמלא הפייסבוק, את שי כהן לא הייתי מזהה. אך בישנתו ותנועות גופו הסגירו אותו. אמו היתה מחנכת עד לפני שמונה שנים.
  • דוד זבידה עובד כמציל. פגשתי אותו בהולמס פלייס כמה פעמים במהלך השנים.
  • בדרך הביתה שלומית תופסת אותי קוסס ציפורניים ואומרת לי שנשארה לי התנועה הזאת מאז. וואו.
  • ביבי ואסף גדלין בוחנים אחד את השני בדקויות של כשרות. ביבי הדוסית נופלת בשאלה איך מזהים ציפור כשרה על אי בודד. התשובה לטענת אסף: זורקים באויר גרעינים (כשרים?) ציפור שתופסת באויר – לא כשרה. ציפור שאוספת מהרצפה – כשרה.
  • כשכולם הלכו הרגשתי החמצה שלא הספקתי לדבר מספיק עם כמה ילדים. דני, זיוי, גלית, חנן, ישראל, אורנה, לאה, אסף, יוסי לרר, שי, שירי, מיכל, שלומית, אפרת, ענת, לילך, ביבי, דבי וניצן. בעצם כולם?? יהיה נחמד להפגש שוב. חסרו לי כאלה שלא הגיעו: סיגל וייסברג, אורן ארוין, ניב כהן, דורית לנדן, ניסים גולזרי, עמוס זוארץ, חני קורן, נאוה ז'ק, מרגנית ניצן, עינב גפני, טל גולדמן, שיוה בהנפר. שכחתי ילד/ה?

בריכה

20 במאי, 2013 מאת: גיא

יונתן ודנה קוטפים תותי עץ

15 במאי, 2013 מאת: גיא

עם מיה בגינה

4 במאי, 2013 מאת: גיא

לג בעומר – ארוע גן ריטה

1 במאי, 2013 מאת: גיא